בימים אלה של טשטוש בין מה שמזוהה כ"ימין" לבין ה"שמאל" המיתולוגי והמושמץ. רונן סקלצקי ממפה את אגפי השמאל הישראלי, ומראה מי משתייך לשמאל ההומני, ומי רק רוצה להיקרא שמאלן, בעודו מחזיק בדעות פשיסטיות.
היסטורית המושג ‘שמאל’ מתחילה לאחר המהפכה הצרפתית, לפי סדר הישיבה באסיפה הלאומית. המלוכנים ישבו בצידו הימני של נשיא האסיפה, והליברלים בצידו השמאלי. עם עליית הסוציאליזם במאה ה-19 הפך המושג ‘שמאל’ זהה למושג ‘סוציאליזם’, ואילו מתנגדיו המלוכנים, הקפיטליסטיים, הדתיים והלאומניים נקראו ‘ימין’. כיום, ה’שמאל’ העולמי מייצג את ספקטרום ההשקפות הנובעות מתפיסות עולם חילוניות, סוציאליות, ואוניברסאליות, בעוד ה-’ימין’ מוגדר כמתנגדם של תפיסות אלו, בחלקן או במלואן.
השמאל הישראלי
השמאל הישראלי הוא שונה. לפי ההגדרות דלעיל, רוב הישראלים הרואים עצמם אנשי שמאל - אינם כאלו כלל ועיקר. השמאל הישראלי מאחד בתוכו מרכיבים שונים שרב המפריד ביניהם על המשותף.
ישנו מרכיב שמאל גזעני, וחבריו אינם מעטים. תומכיו נמצאים בו מאותן סיבות שהובילו אחרים לתמוך במפלגות הימין הקיצוני. הם פשוט רוצים מדינה יהודית נקייה מערביים עד כמה שניתן, ומעדיפים לעשות זאת בדרכים הומאניות יותר מאחיהם הימנים.
ישנו השמאל הפרו-פלסטינאי. בו חברים אנשים השונאים את תרבות העם אליו שויכו בעל-כורחם (לא את עצמם…), והם למעשה תמונת ראי של הימין. הם בעלי מוסר כפול. הם דורשים מהיהודים להתנהל ברמה מוסרית גבוהה - אותה אין הם דורשים מהצד בו הם תומכים.
וישנו אלמנט אגוצנטרי המהווה מרכיב מרכזי בשמאל הישראלי. הוא מייצג את הנהנתנים האגואיסטיים, הדואגים לעצמם בלבד, ולא רוצים ששום גורם יפריע את שלוות חייהם, ולפיכך הם מעוניינים במינימום מלחמות, ומקסימום צמיחה כלכלית. אם יתברר שיש מקום בו ניתן לחיות טוב יותר - הם יימשכו את הכסף ויעברו למקום אחר על פני הגלובוס.
ברוב המקרים, איש השמאל הישראלי מכיל בקרבו מינונים שונים של שלוש תתי-הקבוצות שתוארו, ומכאן נובע קיומם של ארגוני שמאל רבים כל-כך העוינים זה את זה.
ההומניסטיים
אך בשמאל הישראלי קיימת גם קבוצה שולית, קטנה מאד, ומובחנת משאר תתי-הקבוצות. שלוש הראשונות מתבססות על תועלתנות ברמה הפרטית, הלאומית או האוניברסאלית, בעוד קבוצה שולית זו מתבססת על ערכים מוסריים הומניסטיים כלל-אנושיים, צדק, הגינות, וחמלה אנושית. לצערי, אינני מכיר רבים המשתייכים אליה, ומדובר ככל הנראה בזן הולך ונעלם - ההומניסטים. הם אינם מפלים קבוצה לאומית או דתית כלשהי לטובה או לרעה. מטרתם לדאוג לרווחת המין האנושי כולו, ולתרום את חלקם הצנוע בתהליך האינסופי של שיפור האנושות - כאילו לקראת מטרה לא-ניתנת להשגה, בדמות גן-עדן עלי אדמות. הדרכים הלגיטימיות הן אלו הגורמות מינימום סבל ומקסימום אושר לאנושות כולה.
הם לוקחים בחשבון גם את הדורות הבאים של האנושות, וגם את עתיד הביוספרה. שכן, מטרתם להפחית את מידת הסבל של כל יצור המסוגל לחוש בסבל. רצח להשגת יעדים פוליטיים (הקרוי במקומותינו: מלחמה) ו/או הרג אגבי נמשך של חפים מפשע אינם בלקסיקון שלהם. ישנם לא מעט אישים במחנה השמאל הישראלי המתחזים ומתהדרים בנוצותיו של מחנה זעיר זה.
הסכסוך היהודי-ערבי והשפעת השמאל הישראלי על מצבו
רוב-רובו של השמאל הישראלי מעולם לא היה הוגן ביחסו לסכסוך הישראלי-ערבי (כמו בימין - אך מהימין בעל ההתנהלות השבטית אין לצפות לכלום). המרכיבים הגזעניים שבו לא ערערו מעולם על הלגיטימיות של אי-החזרת פליטי 48 לתחומי מדינת ישראל, על הפליית ערבים לרעה, הפקעת קרקעות מערבים, או על הרג ערבים חפים מפשע במהלך פעילות מלחמתית. המרכיבים הפרו-פלסטינאים מעולם לא התעמתו ערכית עם הערכים המובילים את החברה הפלסטינית, כמו: מעמד האישה, השחיתות הציבורית, ובראש וראשונה העדרה של תחושת אשמה בהנהגה הפלסטינית כשמדובר בהרג חפים מפשע על ידי תומכיהם הפוליטיים.
הכול נבחן אצל ההנהגה הפלשתינאית מנקודת השקפה פשיסטית, של טובת העם והמדינה שבדרך, וקולו המסתייג של השמאל הישראלי הפרו-פלסטינאי לא נשמע. גם המרכיבים האגוצנטריים של השמאל לא תרמו לפתרון הסכסוך היהודי-ערבי, בכך שתמכו בנסיגות חד-צדדיות של ישראל מלבנון ומרצועת עזה, מהלכים שהתפרשו, בחלקם בצדק, כתבוסתנות, וחיזקו - ועדיין מחזקים - את האגפים המיליטריסטיים בדעת הקהל בעולם הערבי ("היהודים מבינים רק כוח"). הגורם היחיד בשמאל שהיה יכול לתת תרומה חיובית לפתרון הסכסוך, הוא הגורם ההומניסטי. מפאת שוליותו במחנה השולי ממילא של השמאל הישראלי, אין קולו נשמע ואין הוא מהווה אלטרנטיבה כלשהי. חבל.
תקווה
אני תקווה שיום בהיר אחד, לא רחוק מדי, תקום לה באזורנו תנועה יהודית-פלסטינאית הדוגלת בערכים של השמאל ההומניסטי העל-לאומי. תנועה זו, תנסה בדרכי-נועם, תוך רדיפת צדק ויחס של רחמים, לדבר לליבותיהם של תושבי האזור, על מנת להכשיר את הקרקע לכינונה של מדינה אחת על כל שטח ישראל-פלסטין. מדינה שתפעל למען עתיד משותף, הוגן ומכובד לכל תושבי האזור. אינני מאמין בשום פתרון אנושי אחר.
(המאמר הופיע ב-www.scoop.co.il . הפתיחה נכתבה בידי העורך ב-Scoop)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה