יום ראשון, 21 באוגוסט 2005

פיאודליזם חדש באופק

16 משפחות שולטות במשק הישראלי. לא רק בישראל, כי אם ברחבי העולם כולו צצה לה אצולת-ממון אמיתית, שקרוב לוודאי, תהווה תשתית לאצולת דם חדשה, ולתקופה פיאודלית חדשה בתולדות המין האנושי, ואין כל חדש תחת השמש.

חירות, שיוויון ואחווה אנושית מהווים תוצרים נדירים של הציוויליזציה האנושית. הם מנוגדים לחוקי הברירה הטבעית. ההיסטוריה מלאה בדמויות נערצות של אישים שפעלו לקידומם של ערכים אלו [ראו קישור מצורף].

במהלך חמשת אלפי השנים האחרונות משטרים פיאודליים היוו את צורת המשטר היציבה ביותר. דמוקרטיות, משטרים שיתופיים, וצורות ממשל אחרות הן בבחינת קוריוז היסטורי, ותו-לא. הציוויליזציה הדמוקרטית המודרנית העתיקה ביותר הקיימת כיום היא זאת האמריקנית, בת פחות ממאתיים חמישים שנה... מה הם לעומת אלפי שנות פיאודליזם.

במשטרים הפיאודלים השלטון בפועל היה נתון בידי מעמד האצולה. האצולה במשטר הפיאודלי נוצרה בדרכים שונות ומשונות אך לבסוף הפכה לאצולת דם. תושבי המדינה היו חסרי קרקע ונאלצו לספק את צורכי האצולה תמורת אמצעי קיום מינימליים. מעמד בורגני קטן היה קיים בערים (באירופה ברובם היו יהודים), ורוב התושבים היו למעשה אריסים על קרקעות האצילים בפריפריה. למעשה, המדינה נועדה לספק את צורכי האצולה, והתושבים היו האמצעי להשגת המטרה, כמעט כמו העובדים הזרים בימינו.

גורמים שונים שלא כאן המקום לפרטם, גרמו למצב ייחודי בהיסטוריה האנושית, שכתוצאה ממנו באו עלינו לאחרונה מספר מאות שנים משונות בהשוואה לאלפי שנות ההיסטוריה שקדמו להן.

אינטראקציה תוך יחסי אהבה-שנאה בין יצרים אפלים בלתי מרוסנים, כגון תאוות בצע וכוח, לבין ערכי החירות, השוויון והאחווה האנושית הם אלו שהפריעו לפיאודליזם את שלטונו המנומנם והטבעי כל-כך, והביאו עלינו הישגים אנושיים אדירים, אך גם זוועות ללא תקדים למכביר. צירוף ערכי-יצרי זה אחראי לסטייה הזמנית מנורמת הפיאודליזם שכנראה צרובה אצלנו בגנים.

נוצר מעמד ביניים גדול. נוצרו משטרים בהם תושבי המדינה יכלו לבחור את מנהיגיהם, ולפעמים אפילו חלק מהחוקים עצמם באופן ישיר. חלה התפתחות טכנולוגית אדירה, שהביאה לעליה דרמטית ברמת החיים, תוחלת החיים ומספר בני האדם החיים... אך גם הביאה לעליה מצמררת ללא שיעור במספר המתים במלחמות, ובהרס הביוספרה.

המשטרים הפיאודליים היו משטרים יציבים יחסית, בניגוד משווע לתזזית ושאיפת הצמיחה וההתפתחות במשטרים המובילים הנוכחיים.

מכיוון שכל מערכת בטבע שואפת להגיע לשיווי משקל ולמצב יציב יחסית, רק טבעי הוא שגם התקופה התזזיתית בת מאות השנים האחרונות תוביל בסופו של יום למצב יציב וחדש כזה. מאחר וטבע האדם לא השתנה במהותו באלפי השנים האחרונות, ניתן גם לנחש על סמך ההיסטוריה מה תהא דמותה של צורת השלטון הזו... כמובן, פיאודליזם, הצורה היציבה ביותר והמנוונת ביותר של שלטון בקרב המין האנושי.

נראה שסימני הפיאודליזם הבא כבר ניכרים בשטח עם התמוגגותו של האידיאל האנושי ההמוני האחרון, הקומוניזם, בשלהי המאה הקודמת. ערכי החירות, השוויון והאחווה אנושית איבדו מכוחם, ותאוות הבצע והכוח נותרו על הבמה ההיסטורית, בשלב זה, עם שותף-יריב מוחלש ומסומם. אם לא יחול כל שינוי מהותי - תאוות הבצע והכוח יוותרו לבדן על הבמה, וכמו בג'ונגל כשאין אויבים, אליטה חדשה תתפתח בקצב מואץ. ניאו-פיאודליזם נראה שוב מעבר לאופק ומבטיח כנראה עוד כמה אלפי שנים של יציבות טבעית מנוונת בחסות מעמד השליטים החדש, שניצניו נראים סביבנו בכל מקום על- פני כוכבינו העתיק.

הפער בין אצולת הממון לעשירונים התחתונים הולך ומתרחב כמעט בכל נקודה על-פני הגלובוס. המעמד הבינוני שהוא הבסיס של החברה הקרויה דמוקרטית, מצטמצם והולך כלפי מטה... ובהליך טבעי נטול עכבות, המונע על-ידי יצרים אנושיים קמאיים... הולכת ונוצרת אצולת ממון קטנה ובעלת כוחות פוליטיים אדירים חובקי עולם.

ארגוני-על בינלאומיים מיצגים את האינטרסים שלהם, והממשלות, כמו המלכים של פעם, חייבים להיכנע לאינטרסים הללו.

בשלב זה של התפתחות המעמד החדש עדיין לא מדובר באצולת דם... אך גם זה יקרה תוך מספר עשרות או מאות שנים אם התהליך הטבעי הזה לא יתקל בחומה בצורה של אידיאלים גלובליים נשגבים חדשים (נקווה שהפעם ללא שיתוף פעולה עם תאוות הבצע והכוח שהביאה להרס ולחורבן בגלגול הקודם...).

כבר היום, אין כמעט סיכוי לשום מנהיג מדינה לחלץ את תושביו מהגורל הטבעי המחכה להם... מנהיגים המנסים באמת ובתמים לצמצם את הפער בין עשירים לעניים מסומנים כמטרה על-ידי אצולת הממון הבין-לאומית, והברירה העומדת בפניהם היא או להיכנע, או להיות מנהיגים של עמים עניים ושוויוניים (בהנחה שאצולת הממון הבינלאומית תאפשר להם בכלל לחיות ו/או לשלוט....). בהתחשב באוסף התכונות האנושיות, קל מאד להצביע לאן יבחר המין האנושי ללכת... ואצולת הממון יודעת לנצל זאת טוב מאד.

(המאמר הופיע ב- www.news1.co.il , ב- www.scoop.co.il וכמו-כן קיים לינק בוויקיפדיה למאמר)



יום שני, 15 באוגוסט 2005

שנאת חינם או קנאות דתית-לאומית?

אומרים שחוכמה לאחר מעשה אינה נחשבת. ובכל זאת, נראה שגם את המעט הזה לא הצליחה התודעה הדתית-לאומית להפיק מהניסיונות הפוליטיים המרים ביותר בתולדות האומה.

באשר לחורבן בית שני מקובלת עליהם התיזה הסמי-מטפיזית, שחז"ל הגו, לפיה חורבן בית שני נגרם בשל שנאת חינם, ומשום כך, משתדלים רבים מהקנאים הדתיים-לאומיים הנוכחיים להפגין אהבת חינם (כלפי יהודים בלבד) בכל הזדמנות.

באשר לגורמים לטרגדיה הלאומית הבאה בתור, מרד בר-כוכבא, לא מרבים לדבר בציונות הדתית-משיחית-לאומית, ולמעשה קיים קשר-שתיקה נרחב יותר, בלתי מוכרז, בציבור הישראלי-יהודי בכללותו לגבי הגורמים שהביאו על עמינו את החמורה בטרגדיות הפוליטיות מאז נהיינו לעם.

מתוך הידע ההיסטורי הקיים באשר למאורעות אלו, עולה תמונה ברורה ומובהקת, לפיה הקנאים הדתיים-משיחיים-לאומיים שהנהיגו ולקחו חלק במרידות חסרי התוחלת הללו נגד האימפריה הרומית האדירה, האמינו שהם שליחיו של אלוהים, והיו מוכנים להקריב, להרוס ולפגוע כמעט בכל דבר, למען החירות המדינית, ממש כמו נאמניו של בין-לאדן וזרקאווי.

בסוף ימי בית שני היה ברור לכל בר דעת שמרידה ברומאים עלולה להביא אסון, אך המיעוט הקנאי-דתי-משיחי כפה עצמו על העם והתוצאה היתה החרבת בית המקדש, ואין ספור קורבנות אדם.

הקנאים הדתיים למדו כנראה מהמרד הגדול שלא משתלם להרוג אחים, אך את עיקר הלקח הפוליטי הם לא למדו, וכעבור קצת יותר משישים שנה הביאו אסון נוסף על העם שאת טובתו ביקשו - כשהחליטו שוב למרוד ברומאים... הפעם, סמכות דתית עליונה בדמותו של רבי עקיבא אף הכריזה על מנהיג המורדים כעל משיח. וכידוע לכל אדם דתי, על משיחים לא חלים חוקי הטבע הפוליטיים... התוצאה ידועה, ואת פירותיה לומדים על בשרם העם היהודי ותושבי ישראל ושכנותיה עד היום.

למרבה הפלא, בתודעה הלאומית-קיצונית, לאו דווקא הדתית, לא נחשב בר-כוכבא כמי שהביא את האסון הפוליטי הגדול ביותר בתולדות האומה, אלא כגיבור לאומי, הראוי לחיקוי....הגיון פוליטי אין כאן, כיאה לתרבות הפוליטית של המזרח התיכון.

הציבור הדתי-משיחי-יהודי פיתח לו תפיסת עולם מנותקת מהמציאות, לפיה כל האסונות הפוליטיים שקרו לעם היהודי נבעו מחוסר נאמנות לאומה, ואם העם היה מאוחד בקנאותו הדתית-משיחית בסוף ימי בית שני או במרד בר-כוכבא הרומאים לא היו מצליחים להכניע את העם, והמצב היה מצוין. מעניין לראות עד כמה דומה אמונה זו לתפיסתם של תנועת האחים המוסלמים וכל הארגונים ההרסניים שיצאו ממנה. גם ההרס והחורבן שמביא איתו האיסלאם המשיחי מזכיר את החורבן שהביאו הרפתקאות היהדות המשיחית לפני אלפיים שנה, על הלאומיות היהודית.

התנהגות הציבור היהודי-משיחי בימינו לא מראה הבדלים ניכרים מבחינת ההתחשבות ביחסי הכוחות הגיאופוליטיים. אי-נכונותם מחד, להתחשב בקונסטלציות פוליטיות ולהתפשר, ומאידך אמונתם הבלתי מעורערת בתמיכת האלוהים בדרכם - עלולים להביא את האומה כולה, אם תיפול שבי לרגליהם - לגורל דומה לזה שגרמו פעולותיהם הקודמות לפני אלפיים שנה.

מה עוד דרוש כדי להחזיר בנים תועים אלו לשפיות פוליטית? אני תקווה שבניגוד לעבר הרחוק, הפעם, רוב העם לא ייסחף בדביקותם המשיחית של קנאי היהדות המשיחית, ויגן על עתידו הפוליטי של העם היהודי.

(המאמר הופיע ב- www.news1.co.il)

יום ראשון, 14 באוגוסט 2005

ערכים אוניברסליים ושבטיים

כל עוד רוב תושבי הארץ הזו בין הים והירדן, יהודים כערבים, מעדיפים ערכים שבטיים מקודשים על-פני ערכים הומניסטיים אוניברסליים - ההיסטוריה העתידה של האזור תמשיך להיראות דומה יותר לסיפורי התנ"ך רווי האלימות, השנאה והקדושה, מאשר לחיים בסקנדינביה.

מתחילת העת החדשה שורר מתח מתמיד בחברה האנושית בין תומכי הערכים האנושיים האוניברסליים, לבין תומכי הערכים השבטיים. הרעיונות בדבר זכויות האדם ומדינת החוק הדמוקרטית, תולדתם - נולדו בקרב הוגי דעות בעלי השקפות עולם הומניסטיות אוניברסליות מתוך הבנה שיש להקטין את הסבל האנושי למינימום האפשרי ולאפשר למקסימום בני האדם לממש את פוטנציאל ההתפתחות שהחיים על-פני כדור הארץ מאפשרים.

מעצמות, מדינות ובעיקר מיעוטים אתניים, דתיים, וחברתיים, משתמשים ללא הרף ברעיונות אלה על-מנת להצדיק את מאבקם. עצוב לראות, שלא פעם, השימוש בדמוקרטיה וזכויות האדם הוא מזויף ומניפולטיבי, ונעשה בו שימוש רק לשם קידום אינטרסים שבטיים תוך רמיסה של ערכים הומניסטים ואוניברסליים.

רוב רובה של האנושות נוטה לצבוע את העולם בצבעי שחור-לבן, ולפיכך להתעלם מפשעים שנעשו כלפי אומה 'רשעה' לדעתם. לדוגמא: יפן וגרמניה היו הרשעים של מלחמת העולם השניה. לפיכך, סולחת רוב האנושות לאנשים שהיו אחראים לטבח המונים חפים מפשע על-ידי בנות-הברית בדרזדן, טוקיו, הירושימה ונגסאקי. הפושעים לא נשפטו, וחלקם אף נחשבים לגיבורים מקומיים.

מצערת העובדה, שכך נוהגים גם רבים מהפעילים למען זכויות האדם בעולם. לאחר שהבינו מי האחראי לסכסוך כלשהו על-פני הגלובוס - נהפכים כלל הקורבנות לצדיקים ופרטנרים לגיטימיים, תוך התעלמות מעמדותיהם, ותוך סלחנות כלפי מעשיהם הנוגדים בתכלית את הערכים שבשמם פועלים אותם ארגוני זכויות האדם עצמם.

באשר לסכסוך הישראלי-פלשתיני - ישראלים ופלשתינים הדוגלים באמת ובתמים בהומניזם וערכים אוניברסליים מאמינים שבכל פתרון לסכסוך, הן בחלוקה לשתי מדינות, והן בפתרון דו-לאומי כלשהו, חייב יהיה השלטון לכבד את זכויות האדם של כל האנשים הנמצאים בשטח שיפוטו ללא הפליה על בסיס דת, גזע, לאום או מין.

כל מי שעיניו בראשו חייב לראות שהמחנה ההומניסטי בקרב יהודי הארץ הזאת הוא זעיר. רוב הציבור היהודי המתקרא על-ידי עצמו ואחרים בשם הכולל 'שמאל' תומך בהקמת מדינה פלשתינית מאותם סיבות שתומכי הרב מאיר כהנא רוצים לגרש את הערבים. הם פשוט לא רוצים ערבים, ומסיבות פרקטיות או מוסריות הם מתנגדים לגירושם... (בכל אופן, הקמת מדינה פלשתינית לא תפתור את בעיית הפלייתם של ערביי ישראל לרעה. עדיין כחמישית מאוכלוסיית ישראל תהיה ערבית. זאת אומרת שישראל לאחר החזרת כל השטחים שנכבשו ב-1948 תחשב עדיין למדינה דו-לאומית).

ובקרב הפלשתינים, גם בקרב אלו בעלי האזרחות הישראלית וגם בקרב אלו החיים בשטחים, קשה למצוא תומכים נלהבים, באמת ובתמים, של רעיונות הומניסטיים אוניברסליים.

לפיכך, כל עוד רוב תושבי הארץ הזו בין הים והירדן, יהודים כערבים, מעדיפים ערכים שבטיים מקודשים על-פני ערכים הומניסטיים אוניברסליים - ההיסטוריה העתידה של האזור תמשיך להיראות דומה יותר לסיפורי התנ"ך רוויי האלימות, השנאה והקדושה, מאשר לחיים בסקנדינביה.

ארגוני ופעילי זכויות האדם בארץ ובעולם יכולים לשפר את המצב בהדרגה אם יזנחו את תמונת עולמם הבינארית, וישפטו כל אדם על-פי דיבוריו ומעשיו, ולא על-פי השתייכותו הלאומית.

במקביל, יש לפעול להקמת ארגון של מדינות העולם הדמוקרטי המתחייבות לקדם ערכים הומניסטיים בכל פעילותם. אני משוכנע שכמו ארגון האומות המאוחדות שהפך בהדרגה לארגון שכל מדינה רוצה להיות חלק ממנו, ואלו שנותרו בחוץ רואים עצמם מנודים, כך ארגון חזק של המדינות הדמוקרטיות השואף באמת ובתמים לחזק את ערכי זכויות האדם בעולם ולאכוף אותם, יצבור יוקרה, וכל עם נאור ירצה להצטרף לשורותיו. בניגוד לאו"ם, שיצר מגילת זכויות אדם משלו, שהוא עצמו מתייחס אליה - ארגון הדמוקרטיות, יציב תנאי כניסה חמורים ביותר בתחום זכויות האדם למעוניינים להצטרף למועדון היוקרתי שלו.

בתי משפט בינלאומיים קבועים שיוקמו על-ידי ארגון המדינות הדמוקרטיות יעמידו לדין כל פוליטיקאי או איש שלטון חבר הארגון שהפר את חוקי האיחוד הדמוקרטי בתחום זכויות האדם. עד שארגון כזה יצבור כוח, ימשיכו היחסים הבינלאומיים באזורינו ובעולם כולו לסבול מתופעות של בריתות ובריתות נגד מהסוג הקיים אצל כנופיות פשע, ללא כל רגישות לצורכי האנושות כולה.

(המאמר הופיע ב- www.news1.co.il)




יום שבת, 30 ביולי 2005

על דמוקרטיה ונציגים

למדינת ישראל אין חוקה, ותחליף החוקה הקיים בדמות אוסף של חוקי יסוד, מעולם לא קיבל את אישורו של ריבון המדינה, דהיינו, כלל אזרחי ישראל.

במדינת ישראל, במשך עשרות שנים, התגבשה לה אוליגרכיה שלמראית עין משמשת כנציגת הציבור על מגוון דעותיו, אך למעשה הופכת יותר ויותר לאוליגרכיה שלמרות חילוקי הדעות הפוליטיים הקשים שבתוכה היא דואגת בעיקר לאינטרסים של עצמה (כמו בהרבה מדינות הקרויות דמוקרטיות). למי שלא הבין, אני מתכוון לאוליגרכיה של חברי הכנסת והממשלה – בקיצור, הפוליטיקאים. לא כולם... יש כמה תמימים בינם.

לריבון המדינה, ציבור האזרחים, ניתן פעם בארבע שנים לקבוע כיוון למדיניות באמצעות בחירות ששיטתן נקבעה על-ידי האוליגרכיה האמורה. האוליגרכיה השלטת מאפשרת לריבון המדינה פעם בארבע שנים או פחות (לפעמים) לקבוע מי יזכה לכבוד להיות חלק מהכת האוליגרכית הנהנתנית השלטת. חוץ ממחווה זו, אין לריבון המדינה שום דרך ממוסדת להשפיע על חוקי המדינה ודרכה. ולזה האוליגרכיים קוראים: דמוקרטיה, דהיינו: שלטון העם... אורוול, מה דעתך? – ספר חדש בגלגול הבא אם יבוא?

מדינת ישראל צריכה חוקה שתאושר על-ידי רוב מוחלט של אזרחי המדינה. חייבת להיות הפרדת רשויות בין האוליגרכיה האמורה לבין מנסחי החוקה. יוצעו חלופות שונות לכל סעיף וסעיף. וכל אחד מהם יצטרך להיות מאושר ברוב מוחלט של אזרחי המדינה. 'פתק לבן' ייחשב כקול כשר!

על החוקה שתיקבע באמצעות בחירה ישירה של העם, ללא התערבות חברי הכנסת והממשלה - יוטל לדאוג בין השאר ש:

• מבקר המדינה ייבחר על-ידי העם ישירות.
• המלצות דוח מבקר המדינה יהיו בעלות תוקף משפטי מחייב.
• חברי הכנסת והממשלה לא יוכלו עוד להכפיל ולשלש לעצמם את שכרם ללא שום פרופורציה לרמת השכר הממוצעת במדינה.
• חברי הכנסת והממשלה לא יוכלו עוד להיעדר מישיבות הכנסת והממשלה כפי שחשקה נפשם.
• חברי הכנסת והממשלה לא יוכלו להעניק לעצמם פגרות מושחתות.
• חברי הכנסת והממשלה יצטרכו לדווח לעם בזמן אמיתי, באמצעות האינטרנט, על סדר-יומם, או להיות מפוטרים.
• חברי הכנסת והממשלה יצטרכו לעבוד קשה עבור משכורתם, כמו מועסקים במשק הפרטי ברמת שכר דומה.
• חברי הכנסת והממשלה יצטרכו לנפק מדי חודש דוח מקיף על פעילותם והישגיהם כמקובל לגבי בכירים בארגונים פרטיים גדולים.
• חברי הכנסת יבחרו בבחירות אישיות (120 ח"כים ב-120 אזורי בחירה), וכל מועמד יחויב להציג את עמדתו בצורה החד-משמעית ביותר לגבי מגוון רחב ביותר של נושאים חשובים בסדר היום של המדינה שיקבעו מראש.
• חברי הכנסת והממשלה יחויבו לפעול ללא סטייה מהקו אותו התוו במערכת הבחירות, או להיות מפוטרים ככל עובד שאינו עושה את עבודתו נאמנה.
• ראש הממשלה יחויב לפעול לפי המצע המפורט שהוצג לפני הבחירות. ממשלתו לא תכלול חברי כנסת. והחלטותיה לא ידרשו את אישור הכנסת. הפרדת הרשויות בין הרשות המחוקקת למבצעת תהיה מלאה.
• החלטות גורליות, כמו התנאים ליציאה למלחמת ברירה, שינוי גבולות המדינה, פינוי אזרחים, או קביעת חוק המנוגד לזכויות האדם או החוק הבינלאומי יצטרכו לזכות ברוב מוחלט של אזרחי המדינה.

לאחר אישור החוקה, האוליגרכיה כבר לא תהיה אוליגרכיה. חברי הכנסת וחברי הממשלה ייהפכו למה שהם היו אמורים להיות מלכתחילה: משרתי ציבור.

התהליך יכול להיות ארוך, אך הוא חייב להתחיל. הציבור חייב לפעול. איך? ישנם דרכים רבות. אני מזמין את הציבור לחשוב. האוליגרכיה, מרצונה החופשי, לא תוותר על קמצוץ מהכוח שניכסה לעצמה. כוח שנלקח בהונאה מתוחכמת ומקובלת מאד בעולם של ימינו.

(המאמר הופיע ב- www.news1.co.il)

יום שני, 18 ביולי 2005

מה ישראל רוצה?

שלום ובטחון!

כל עם רוצה שלום ובטחון. השאלה רק באילו תנאים.

ממשלת ישראל רוצה תמורת שלום רק המשך השליטה על כמה שיותר קרקעות שהיו שייכות לאבותינו לפני אלפיים שנה ונמצאות בשטחים שנכבשו ב-1967. וההצדקה? – החזרת האדמות שנלקחו מאיתנו בכוח תוך כדי הגליית אבותינו ממולדתם, ועכשיו באנו 'לגאלם'. ובכן, סתם בשביל הצדק ההיסטורי, בניגוד לדעה הרווחת, רוב היהודים לא עזבו את ארץ הקודש בתקופה הרומית בגלל הגליה (בניגוד לימי בית ראשון) אלא בגלל שברחבי האימפריה הרומית החיים היו טובים יותר. בנוסף יש לציין שרוב גולי בית ראשון אף לא טרחו לעלות לישראל מבבל כל ימי בית שני כי גם בבבל החיים היו טובים יותר... . ואגב, מעניין מה היה קורה בעולם אם כל עם היה חושב שזכותו להחזיר את העולם או חלק ממנו כמה מאות או אלפי שנים אחורה לפי רצונו...

ממשלת ישראל 'רודפת השלום' לא הייתה מוכנה לקיים משא ומתן עם ערפאת מאחר והוא בחר בטרור וישראל לא מוכנה לדבר תחת איומי טרור. ומדוע ממשלת ישראל לא מוכנה לדבר עם בשאר אל-אסאד הסורי על שלום למרות שאין טרור מסוריה? - כי אין טרור מסוריה, אין אלימות בגבול הסורי, אז מה בוער?

רק פתאים ואינטרסנטים (דוגמת ארצות הברית) מקבלים את טיעוני ישראל. ממשלת ישראל לא מוכנה לדבר שלום עם הפלשתינאים והסורים כי היא יודעת שתצטרך להיפרד מכל השטחים שכבשנו ב-1967. נקודה.

תוכנית 'ההתנתקות' נועדה כפי שפורסם להוות אלטרנטיבה לתהליך השלום. ישראל תפנה שטחים שאין היא יכולה להגן פוליטית על החזקתם בידיה לאורך זמן, ובה בעת תספח לשטחה באמצעות גדר ההפרדה את כל גושי הקולוניות (בעברית: מושבות) היהודיות שנוצרו בניגוד לרוח החוק הבינלאומי.

מה הבעיה אם כך? – שחוץ מאשר הרבה שכנוע עצמי שהרעיון יעבוד – אין כאן כלום. הרעיון הזה יצליח בערך כמו הצלחת דרום אפריקה בהקמת מדינות החסות לשחורים.

השתתפתי לאחרונה בסימפוזיון ישראלי-פלשתינאי בו השתתפו פלשתינאים המאמינים באי-אלימות כדרך הלגיטימית להשגת יעדים פוליטיים (כן, יש דבר כזה...). אחד המשתתפים הפלשתינאים אמר שם שתוכנית ההתנתקות שיבשה את ניסיונות השכנוע שלו בחברה הפלשתינאית. החברה הפלשתינאית רואה ביציאה החד-צדדית של ישראל מרצועת עזה אות של חולשה, וניצחון לטרור. גם הציבור האמריקאי ברובו רואה את ההתנתקות כפרס לטרור.

האם זו הדרך לקרב את הסכסוך בינינו לבין הפלשתינאים לסיומו הטוב? – הפלשתינאים הבינו מזמן שישראל לא באמת רואה בשלום ערך (אין הבדל בעניין זה בינינו לפלשתינאים). הם יודעים שכל תהליכי השלום והנסיגות של ישראל מאז הסכם השלום עם מצרים ועד 'ההתנתקות' נבעו מחולשה ומעייפות החברה הישראלית ממלחמות, ולא בשל הכרה שהשלום או צדק הם ערכים שכדאי להקריב עבורם. מי שנותן לאויבו מקצת ממבוקשו רק כי נשבר לו מהרוגים ופצועים, - אל יתפלא אם התוצאה תהיה אורגיית דמים מוגברת עד שהאויב יבוא על סיפוקו המלא.

מה לעשות עכשיו? – לעצור את תהליך ההתנתקות? – לא!, הנזק ב'התנתקות' נעשה בעצם קבלת ההחלטה. ישראל צריכה מנהיגות אחרת, מנהיגות הומניסטית, אוהבת אדם, שתראה בשלום, צדק, הגינות ואנושיות ערכים נעלים. מנהיגות שתפעל לטובת העם היהודי בארצו, אך לא על חשבון טובת העם הפלשתיני. מנהיגות בעלת שאר-רוח מוסרי ויושרה, שתוכל לשנות את כללי המשחק הפוליטיים באזור מ-"משחק סכום אפס" ל-'Win-Win Solution'. מנהיגות כזו כשתימצא, - תוכל להביא לשלום בין עמי הארץ הזו. עד אז, דומה שנגזר עלינו לחיות בצל פוליטיקת הסכסוך האלימה והקטנונית.

חבל, מאחר ובצד הפלשתינאי יש היום פרטנר, אך במצבו הנוכחי של הסכסוך, הוא חסר כוח. הכניעה הישראלית לטרור מחזקת את כל התומכים בטרור, ומדיניות הענישה הקולקטיבית רבת השנים של ישראל, מחלישה את כוחו ואת כוח מחנה השלום בחברה הפלשתינית. התוצאה היא עידוד הטרור הניזון ממילא משנאה בת מאה שנים ל'קולוניאליסטים' (מתיישבים) הישנים-חדשים.

יום ראשון, 10 ביולי 2005

הטרור המוסלמי והדרך למיגורו

בני אדם רציונאליים שאינם נאחזים בהסברים מיתולוגיים פילושמיים דוגמת: "עישו שונא ליעקב", או בהסברים מיתולוגיים אנטישמיים כמו טיעון "הדמון היהודי", מסבירים את תופעת האנטישמיות הנצחית בהיות היהודים מיעוט שונה ומובחן מסביבתו, לעיתים באופן התנהגותו ולעיתים בהישגיו, ובדרך כלל גם וגם. וכמו בעלי חיים אחרים הקרובים לאדם - השונה - תמיד זוכה להתייחסות שלילית. אם אינך שייך לעדר – אתה מוחרם במקרה הטוב, ומותקף במקרה הפחות טוב... בכל מקום בו יהיה מיעוט כזה תתפתח שינאת הזר, כשתיסכול כלשהו יתעורר.

בימינו, כשהעולם הופך להיות כפר גלובאלי, ולמעשה נוכחותו של הזר מורגשת גם במרחק אלפי מילים ממקומו הפיסי, על-ידי השפעות פעילותו הכלכלית והפוליטית והתקשורתית, השינאה יכולה להתפתח גם בשל השפעה זו.

תמיד יהיו אנשים הנוטים להאשים אחרים בכישלונם, בין שבצדק ובין שלא. גם חברות אנושיות הנוטות להאשים אחרים במצבם הגרוע יהיו תמיד. האשמה הופכת בקלות לשינאה. והשינאה היא כאש. אם קיימים חומרי בעירה, דהיינו: תיסכול מתמשך, אי-צדק, השפלה, וכדומה. ומאידך, לא קיימים אמצעי כיבוי, כמו: תקווה, צדק, וכבוד - אש השינאה תיצור אירועים אלימים. ככל שהשטח דליק יותר - האכזריות באירועים האלימים תעלה.

אולי לא ניתן להסביר את כל אירועי הטרור עם הסבר זה, אך במקרה של הטרור האיסלאמי ההסבר דלעיל מספק. העולם האיסלאמי שבמשך מאות שנים נהנה מעליונות תרבותית וטכנולוגית על מדינות הנצרות, מוצא עצמו היום בתחתית סולם הפיתוח העולמי. כמובן, אפשר להאשים גורמים חיצוניים רבים בכך. אך ברור שהאשם הוא לא רק בחוץ... בכל אופן, בחברה האיסלאמית קיים תיסכול ארוך ומתמשך ממצבה של האוכלוסיה האיסלאמית בעולם, והתיסכול הזה מנותב קודם כל לחיפוש אשמים חיצוניים, כמו בכל יצור או חברה אנושית.

הקמת מדינה יהודית בלב ליבה של 'טריטוריה איסלאמית' שימשה חומר בעירה טוב לאש התיסכול. טיפולה הפרו-ישראלי של ארצות-הברית בבעיה האזורית שלנו החמיר את המצב. הצבת כוחות אמריקנים 'כופרים' על 'אדמת הקודש' בערב הסעודית תוך התערבות בסכסוך בין מדינות מוסלמיות תוך דאגה מוסווית לאינטרסים הצרים שלה – הרתיחה את האווירה. התערבות ארצות-הברית בנעשה בעירק והשפלת מנהיג מוסלמי הגדישו את הסאה. ומה מחוללת התנהגות החיילים האמריקנים קשה אפילו לתאר...

מה עושים?

את הגרעין הקשה של הקנאים המובילים את השינאה והרצח לא ניתן לשכנע שיחדלו ממעשיהם... הם צריכים את הטרור כדי ליהנות ממעמדם... מה שצריך לעשות הוא לייבש את ביצת השינאה. לא ניתן למנוע את השינאה, אך ניתן לצמצם אותה למינימום על-ידי התייחסות כנה וצודקת לבעיות של האוכלוסיה המוסלמית בעולם. אם תצטמצם במידה ניכרת תחושת התסכול של האוכלוסיה המוסלמית בעולם - תצטמצם יחד איתה תופעת האשמת גורמים זרים. השינאה הנלווית להאשמת זרים, והטרור תולדתה, יצטמצמו ואולי אף ייעלמו כשמנהיגיו יראו שאין הם זוכים יותר לשבחים מתומכיהם לשעבר.

במונחים פראקטיים, הקהילה הבינלאומית וארצות-הברית בראשה צריכים אחת ולתמיד לעשות כל מאמץ (עד היום ארצות-הברית מנעה באופן אקטיבי כל אפשרות לפתרון צודק) על-מנת לפתור פתרון צודק ואנושי את הסכסוך הישראלי-ערבי. על מדינות המערב להוציא את כוחותיהם הצבאיים ממדינות מוסלמיות. מדינות המערב צריכות לעודד מבחוץ דמוקרטיה במדינות האיסלאם גם אם כתוצאה מכך יפגעו האינטרסים הכלכליים שלהם (עד היום העדיפו ממשלות המערב דיקטטוריים פרו-מערביים על דמוקרטיות ניטרליות)... קנאי האיסלאם הינם אויבי החברה הפתוחה האיסלאמית, ומלחמת החברה הפתוחה המוסלמית בקנאים תהיה הרבה יותר יעילה מזו המתקיימת על-ידי נוצרים שחשודים באינטרסים זרים... (רק לשם המחשה... תארו לכם שצבא של מדינה מוסלמית היה נלחם נגד קנאים יהודים או נוצרים... האם מספר הקנאים היה יורד?).

(המאמר הופיע ב- www.news1.co.il)