אומרים שחוכמה לאחר מעשה אינה נחשבת. ובכל זאת, נראה שגם את המעט הזה לא הצליחה התודעה הדתית-לאומית להפיק מהניסיונות הפוליטיים המרים ביותר בתולדות האומה.
באשר לחורבן בית שני מקובלת עליהם התיזה הסמי-מטפיזית, שחז"ל הגו, לפיה חורבן בית שני נגרם בשל שנאת חינם, ומשום כך, משתדלים רבים מהקנאים הדתיים-לאומיים הנוכחיים להפגין אהבת חינם (כלפי יהודים בלבד) בכל הזדמנות.
באשר לגורמים לטרגדיה הלאומית הבאה בתור, מרד בר-כוכבא, לא מרבים לדבר בציונות הדתית-משיחית-לאומית, ולמעשה קיים קשר-שתיקה נרחב יותר, בלתי מוכרז, בציבור הישראלי-יהודי בכללותו לגבי הגורמים שהביאו על עמינו את החמורה בטרגדיות הפוליטיות מאז נהיינו לעם.
מתוך הידע ההיסטורי הקיים באשר למאורעות אלו, עולה תמונה ברורה ומובהקת, לפיה הקנאים הדתיים-משיחיים-לאומיים שהנהיגו ולקחו חלק במרידות חסרי התוחלת הללו נגד האימפריה הרומית האדירה, האמינו שהם שליחיו של אלוהים, והיו מוכנים להקריב, להרוס ולפגוע כמעט בכל דבר, למען החירות המדינית, ממש כמו נאמניו של בין-לאדן וזרקאווי.
בסוף ימי בית שני היה ברור לכל בר דעת שמרידה ברומאים עלולה להביא אסון, אך המיעוט הקנאי-דתי-משיחי כפה עצמו על העם והתוצאה היתה החרבת בית המקדש, ואין ספור קורבנות אדם.
הקנאים הדתיים למדו כנראה מהמרד הגדול שלא משתלם להרוג אחים, אך את עיקר הלקח הפוליטי הם לא למדו, וכעבור קצת יותר משישים שנה הביאו אסון נוסף על העם שאת טובתו ביקשו - כשהחליטו שוב למרוד ברומאים... הפעם, סמכות דתית עליונה בדמותו של רבי עקיבא אף הכריזה על מנהיג המורדים כעל משיח. וכידוע לכל אדם דתי, על משיחים לא חלים חוקי הטבע הפוליטיים... התוצאה ידועה, ואת פירותיה לומדים על בשרם העם היהודי ותושבי ישראל ושכנותיה עד היום.
למרבה הפלא, בתודעה הלאומית-קיצונית, לאו דווקא הדתית, לא נחשב בר-כוכבא כמי שהביא את האסון הפוליטי הגדול ביותר בתולדות האומה, אלא כגיבור לאומי, הראוי לחיקוי....הגיון פוליטי אין כאן, כיאה לתרבות הפוליטית של המזרח התיכון.
הציבור הדתי-משיחי-יהודי פיתח לו תפיסת עולם מנותקת מהמציאות, לפיה כל האסונות הפוליטיים שקרו לעם היהודי נבעו מחוסר נאמנות לאומה, ואם העם היה מאוחד בקנאותו הדתית-משיחית בסוף ימי בית שני או במרד בר-כוכבא הרומאים לא היו מצליחים להכניע את העם, והמצב היה מצוין. מעניין לראות עד כמה דומה אמונה זו לתפיסתם של תנועת האחים המוסלמים וכל הארגונים ההרסניים שיצאו ממנה. גם ההרס והחורבן שמביא איתו האיסלאם המשיחי מזכיר את החורבן שהביאו הרפתקאות היהדות המשיחית לפני אלפיים שנה, על הלאומיות היהודית.
התנהגות הציבור היהודי-משיחי בימינו לא מראה הבדלים ניכרים מבחינת ההתחשבות ביחסי הכוחות הגיאופוליטיים. אי-נכונותם מחד, להתחשב בקונסטלציות פוליטיות ולהתפשר, ומאידך אמונתם הבלתי מעורערת בתמיכת האלוהים בדרכם - עלולים להביא את האומה כולה, אם תיפול שבי לרגליהם - לגורל דומה לזה שגרמו פעולותיהם הקודמות לפני אלפיים שנה.
מה עוד דרוש כדי להחזיר בנים תועים אלו לשפיות פוליטית? אני תקווה שבניגוד לעבר הרחוק, הפעם, רוב העם לא ייסחף בדביקותם המשיחית של קנאי היהדות המשיחית, ויגן על עתידו הפוליטי של העם היהודי.
באשר לחורבן בית שני מקובלת עליהם התיזה הסמי-מטפיזית, שחז"ל הגו, לפיה חורבן בית שני נגרם בשל שנאת חינם, ומשום כך, משתדלים רבים מהקנאים הדתיים-לאומיים הנוכחיים להפגין אהבת חינם (כלפי יהודים בלבד) בכל הזדמנות.
באשר לגורמים לטרגדיה הלאומית הבאה בתור, מרד בר-כוכבא, לא מרבים לדבר בציונות הדתית-משיחית-לאומית, ולמעשה קיים קשר-שתיקה נרחב יותר, בלתי מוכרז, בציבור הישראלי-יהודי בכללותו לגבי הגורמים שהביאו על עמינו את החמורה בטרגדיות הפוליטיות מאז נהיינו לעם.
מתוך הידע ההיסטורי הקיים באשר למאורעות אלו, עולה תמונה ברורה ומובהקת, לפיה הקנאים הדתיים-משיחיים-לאומיים שהנהיגו ולקחו חלק במרידות חסרי התוחלת הללו נגד האימפריה הרומית האדירה, האמינו שהם שליחיו של אלוהים, והיו מוכנים להקריב, להרוס ולפגוע כמעט בכל דבר, למען החירות המדינית, ממש כמו נאמניו של בין-לאדן וזרקאווי.
בסוף ימי בית שני היה ברור לכל בר דעת שמרידה ברומאים עלולה להביא אסון, אך המיעוט הקנאי-דתי-משיחי כפה עצמו על העם והתוצאה היתה החרבת בית המקדש, ואין ספור קורבנות אדם.
הקנאים הדתיים למדו כנראה מהמרד הגדול שלא משתלם להרוג אחים, אך את עיקר הלקח הפוליטי הם לא למדו, וכעבור קצת יותר משישים שנה הביאו אסון נוסף על העם שאת טובתו ביקשו - כשהחליטו שוב למרוד ברומאים... הפעם, סמכות דתית עליונה בדמותו של רבי עקיבא אף הכריזה על מנהיג המורדים כעל משיח. וכידוע לכל אדם דתי, על משיחים לא חלים חוקי הטבע הפוליטיים... התוצאה ידועה, ואת פירותיה לומדים על בשרם העם היהודי ותושבי ישראל ושכנותיה עד היום.
למרבה הפלא, בתודעה הלאומית-קיצונית, לאו דווקא הדתית, לא נחשב בר-כוכבא כמי שהביא את האסון הפוליטי הגדול ביותר בתולדות האומה, אלא כגיבור לאומי, הראוי לחיקוי....הגיון פוליטי אין כאן, כיאה לתרבות הפוליטית של המזרח התיכון.
הציבור הדתי-משיחי-יהודי פיתח לו תפיסת עולם מנותקת מהמציאות, לפיה כל האסונות הפוליטיים שקרו לעם היהודי נבעו מחוסר נאמנות לאומה, ואם העם היה מאוחד בקנאותו הדתית-משיחית בסוף ימי בית שני או במרד בר-כוכבא הרומאים לא היו מצליחים להכניע את העם, והמצב היה מצוין. מעניין לראות עד כמה דומה אמונה זו לתפיסתם של תנועת האחים המוסלמים וכל הארגונים ההרסניים שיצאו ממנה. גם ההרס והחורבן שמביא איתו האיסלאם המשיחי מזכיר את החורבן שהביאו הרפתקאות היהדות המשיחית לפני אלפיים שנה, על הלאומיות היהודית.
התנהגות הציבור היהודי-משיחי בימינו לא מראה הבדלים ניכרים מבחינת ההתחשבות ביחסי הכוחות הגיאופוליטיים. אי-נכונותם מחד, להתחשב בקונסטלציות פוליטיות ולהתפשר, ומאידך אמונתם הבלתי מעורערת בתמיכת האלוהים בדרכם - עלולים להביא את האומה כולה, אם תיפול שבי לרגליהם - לגורל דומה לזה שגרמו פעולותיהם הקודמות לפני אלפיים שנה.
מה עוד דרוש כדי להחזיר בנים תועים אלו לשפיות פוליטית? אני תקווה שבניגוד לעבר הרחוק, הפעם, רוב העם לא ייסחף בדביקותם המשיחית של קנאי היהדות המשיחית, ויגן על עתידו הפוליטי של העם היהודי.
(המאמר הופיע ב- www.news1.co.il)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה