יום שבת, 30 ביולי 2005

על דמוקרטיה ונציגים

למדינת ישראל אין חוקה, ותחליף החוקה הקיים בדמות אוסף של חוקי יסוד, מעולם לא קיבל את אישורו של ריבון המדינה, דהיינו, כלל אזרחי ישראל.

במדינת ישראל, במשך עשרות שנים, התגבשה לה אוליגרכיה שלמראית עין משמשת כנציגת הציבור על מגוון דעותיו, אך למעשה הופכת יותר ויותר לאוליגרכיה שלמרות חילוקי הדעות הפוליטיים הקשים שבתוכה היא דואגת בעיקר לאינטרסים של עצמה (כמו בהרבה מדינות הקרויות דמוקרטיות). למי שלא הבין, אני מתכוון לאוליגרכיה של חברי הכנסת והממשלה – בקיצור, הפוליטיקאים. לא כולם... יש כמה תמימים בינם.

לריבון המדינה, ציבור האזרחים, ניתן פעם בארבע שנים לקבוע כיוון למדיניות באמצעות בחירות ששיטתן נקבעה על-ידי האוליגרכיה האמורה. האוליגרכיה השלטת מאפשרת לריבון המדינה פעם בארבע שנים או פחות (לפעמים) לקבוע מי יזכה לכבוד להיות חלק מהכת האוליגרכית הנהנתנית השלטת. חוץ ממחווה זו, אין לריבון המדינה שום דרך ממוסדת להשפיע על חוקי המדינה ודרכה. ולזה האוליגרכיים קוראים: דמוקרטיה, דהיינו: שלטון העם... אורוול, מה דעתך? – ספר חדש בגלגול הבא אם יבוא?

מדינת ישראל צריכה חוקה שתאושר על-ידי רוב מוחלט של אזרחי המדינה. חייבת להיות הפרדת רשויות בין האוליגרכיה האמורה לבין מנסחי החוקה. יוצעו חלופות שונות לכל סעיף וסעיף. וכל אחד מהם יצטרך להיות מאושר ברוב מוחלט של אזרחי המדינה. 'פתק לבן' ייחשב כקול כשר!

על החוקה שתיקבע באמצעות בחירה ישירה של העם, ללא התערבות חברי הכנסת והממשלה - יוטל לדאוג בין השאר ש:

• מבקר המדינה ייבחר על-ידי העם ישירות.
• המלצות דוח מבקר המדינה יהיו בעלות תוקף משפטי מחייב.
• חברי הכנסת והממשלה לא יוכלו עוד להכפיל ולשלש לעצמם את שכרם ללא שום פרופורציה לרמת השכר הממוצעת במדינה.
• חברי הכנסת והממשלה לא יוכלו עוד להיעדר מישיבות הכנסת והממשלה כפי שחשקה נפשם.
• חברי הכנסת והממשלה לא יוכלו להעניק לעצמם פגרות מושחתות.
• חברי הכנסת והממשלה יצטרכו לדווח לעם בזמן אמיתי, באמצעות האינטרנט, על סדר-יומם, או להיות מפוטרים.
• חברי הכנסת והממשלה יצטרכו לעבוד קשה עבור משכורתם, כמו מועסקים במשק הפרטי ברמת שכר דומה.
• חברי הכנסת והממשלה יצטרכו לנפק מדי חודש דוח מקיף על פעילותם והישגיהם כמקובל לגבי בכירים בארגונים פרטיים גדולים.
• חברי הכנסת יבחרו בבחירות אישיות (120 ח"כים ב-120 אזורי בחירה), וכל מועמד יחויב להציג את עמדתו בצורה החד-משמעית ביותר לגבי מגוון רחב ביותר של נושאים חשובים בסדר היום של המדינה שיקבעו מראש.
• חברי הכנסת והממשלה יחויבו לפעול ללא סטייה מהקו אותו התוו במערכת הבחירות, או להיות מפוטרים ככל עובד שאינו עושה את עבודתו נאמנה.
• ראש הממשלה יחויב לפעול לפי המצע המפורט שהוצג לפני הבחירות. ממשלתו לא תכלול חברי כנסת. והחלטותיה לא ידרשו את אישור הכנסת. הפרדת הרשויות בין הרשות המחוקקת למבצעת תהיה מלאה.
• החלטות גורליות, כמו התנאים ליציאה למלחמת ברירה, שינוי גבולות המדינה, פינוי אזרחים, או קביעת חוק המנוגד לזכויות האדם או החוק הבינלאומי יצטרכו לזכות ברוב מוחלט של אזרחי המדינה.

לאחר אישור החוקה, האוליגרכיה כבר לא תהיה אוליגרכיה. חברי הכנסת וחברי הממשלה ייהפכו למה שהם היו אמורים להיות מלכתחילה: משרתי ציבור.

התהליך יכול להיות ארוך, אך הוא חייב להתחיל. הציבור חייב לפעול. איך? ישנם דרכים רבות. אני מזמין את הציבור לחשוב. האוליגרכיה, מרצונה החופשי, לא תוותר על קמצוץ מהכוח שניכסה לעצמה. כוח שנלקח בהונאה מתוחכמת ומקובלת מאד בעולם של ימינו.

(המאמר הופיע ב- www.news1.co.il)

יום שני, 18 ביולי 2005

מה ישראל רוצה?

שלום ובטחון!

כל עם רוצה שלום ובטחון. השאלה רק באילו תנאים.

ממשלת ישראל רוצה תמורת שלום רק המשך השליטה על כמה שיותר קרקעות שהיו שייכות לאבותינו לפני אלפיים שנה ונמצאות בשטחים שנכבשו ב-1967. וההצדקה? – החזרת האדמות שנלקחו מאיתנו בכוח תוך כדי הגליית אבותינו ממולדתם, ועכשיו באנו 'לגאלם'. ובכן, סתם בשביל הצדק ההיסטורי, בניגוד לדעה הרווחת, רוב היהודים לא עזבו את ארץ הקודש בתקופה הרומית בגלל הגליה (בניגוד לימי בית ראשון) אלא בגלל שברחבי האימפריה הרומית החיים היו טובים יותר. בנוסף יש לציין שרוב גולי בית ראשון אף לא טרחו לעלות לישראל מבבל כל ימי בית שני כי גם בבבל החיים היו טובים יותר... . ואגב, מעניין מה היה קורה בעולם אם כל עם היה חושב שזכותו להחזיר את העולם או חלק ממנו כמה מאות או אלפי שנים אחורה לפי רצונו...

ממשלת ישראל 'רודפת השלום' לא הייתה מוכנה לקיים משא ומתן עם ערפאת מאחר והוא בחר בטרור וישראל לא מוכנה לדבר תחת איומי טרור. ומדוע ממשלת ישראל לא מוכנה לדבר עם בשאר אל-אסאד הסורי על שלום למרות שאין טרור מסוריה? - כי אין טרור מסוריה, אין אלימות בגבול הסורי, אז מה בוער?

רק פתאים ואינטרסנטים (דוגמת ארצות הברית) מקבלים את טיעוני ישראל. ממשלת ישראל לא מוכנה לדבר שלום עם הפלשתינאים והסורים כי היא יודעת שתצטרך להיפרד מכל השטחים שכבשנו ב-1967. נקודה.

תוכנית 'ההתנתקות' נועדה כפי שפורסם להוות אלטרנטיבה לתהליך השלום. ישראל תפנה שטחים שאין היא יכולה להגן פוליטית על החזקתם בידיה לאורך זמן, ובה בעת תספח לשטחה באמצעות גדר ההפרדה את כל גושי הקולוניות (בעברית: מושבות) היהודיות שנוצרו בניגוד לרוח החוק הבינלאומי.

מה הבעיה אם כך? – שחוץ מאשר הרבה שכנוע עצמי שהרעיון יעבוד – אין כאן כלום. הרעיון הזה יצליח בערך כמו הצלחת דרום אפריקה בהקמת מדינות החסות לשחורים.

השתתפתי לאחרונה בסימפוזיון ישראלי-פלשתינאי בו השתתפו פלשתינאים המאמינים באי-אלימות כדרך הלגיטימית להשגת יעדים פוליטיים (כן, יש דבר כזה...). אחד המשתתפים הפלשתינאים אמר שם שתוכנית ההתנתקות שיבשה את ניסיונות השכנוע שלו בחברה הפלשתינאית. החברה הפלשתינאית רואה ביציאה החד-צדדית של ישראל מרצועת עזה אות של חולשה, וניצחון לטרור. גם הציבור האמריקאי ברובו רואה את ההתנתקות כפרס לטרור.

האם זו הדרך לקרב את הסכסוך בינינו לבין הפלשתינאים לסיומו הטוב? – הפלשתינאים הבינו מזמן שישראל לא באמת רואה בשלום ערך (אין הבדל בעניין זה בינינו לפלשתינאים). הם יודעים שכל תהליכי השלום והנסיגות של ישראל מאז הסכם השלום עם מצרים ועד 'ההתנתקות' נבעו מחולשה ומעייפות החברה הישראלית ממלחמות, ולא בשל הכרה שהשלום או צדק הם ערכים שכדאי להקריב עבורם. מי שנותן לאויבו מקצת ממבוקשו רק כי נשבר לו מהרוגים ופצועים, - אל יתפלא אם התוצאה תהיה אורגיית דמים מוגברת עד שהאויב יבוא על סיפוקו המלא.

מה לעשות עכשיו? – לעצור את תהליך ההתנתקות? – לא!, הנזק ב'התנתקות' נעשה בעצם קבלת ההחלטה. ישראל צריכה מנהיגות אחרת, מנהיגות הומניסטית, אוהבת אדם, שתראה בשלום, צדק, הגינות ואנושיות ערכים נעלים. מנהיגות שתפעל לטובת העם היהודי בארצו, אך לא על חשבון טובת העם הפלשתיני. מנהיגות בעלת שאר-רוח מוסרי ויושרה, שתוכל לשנות את כללי המשחק הפוליטיים באזור מ-"משחק סכום אפס" ל-'Win-Win Solution'. מנהיגות כזו כשתימצא, - תוכל להביא לשלום בין עמי הארץ הזו. עד אז, דומה שנגזר עלינו לחיות בצל פוליטיקת הסכסוך האלימה והקטנונית.

חבל, מאחר ובצד הפלשתינאי יש היום פרטנר, אך במצבו הנוכחי של הסכסוך, הוא חסר כוח. הכניעה הישראלית לטרור מחזקת את כל התומכים בטרור, ומדיניות הענישה הקולקטיבית רבת השנים של ישראל, מחלישה את כוחו ואת כוח מחנה השלום בחברה הפלשתינית. התוצאה היא עידוד הטרור הניזון ממילא משנאה בת מאה שנים ל'קולוניאליסטים' (מתיישבים) הישנים-חדשים.

יום ראשון, 10 ביולי 2005

הטרור המוסלמי והדרך למיגורו

בני אדם רציונאליים שאינם נאחזים בהסברים מיתולוגיים פילושמיים דוגמת: "עישו שונא ליעקב", או בהסברים מיתולוגיים אנטישמיים כמו טיעון "הדמון היהודי", מסבירים את תופעת האנטישמיות הנצחית בהיות היהודים מיעוט שונה ומובחן מסביבתו, לעיתים באופן התנהגותו ולעיתים בהישגיו, ובדרך כלל גם וגם. וכמו בעלי חיים אחרים הקרובים לאדם - השונה - תמיד זוכה להתייחסות שלילית. אם אינך שייך לעדר – אתה מוחרם במקרה הטוב, ומותקף במקרה הפחות טוב... בכל מקום בו יהיה מיעוט כזה תתפתח שינאת הזר, כשתיסכול כלשהו יתעורר.

בימינו, כשהעולם הופך להיות כפר גלובאלי, ולמעשה נוכחותו של הזר מורגשת גם במרחק אלפי מילים ממקומו הפיסי, על-ידי השפעות פעילותו הכלכלית והפוליטית והתקשורתית, השינאה יכולה להתפתח גם בשל השפעה זו.

תמיד יהיו אנשים הנוטים להאשים אחרים בכישלונם, בין שבצדק ובין שלא. גם חברות אנושיות הנוטות להאשים אחרים במצבם הגרוע יהיו תמיד. האשמה הופכת בקלות לשינאה. והשינאה היא כאש. אם קיימים חומרי בעירה, דהיינו: תיסכול מתמשך, אי-צדק, השפלה, וכדומה. ומאידך, לא קיימים אמצעי כיבוי, כמו: תקווה, צדק, וכבוד - אש השינאה תיצור אירועים אלימים. ככל שהשטח דליק יותר - האכזריות באירועים האלימים תעלה.

אולי לא ניתן להסביר את כל אירועי הטרור עם הסבר זה, אך במקרה של הטרור האיסלאמי ההסבר דלעיל מספק. העולם האיסלאמי שבמשך מאות שנים נהנה מעליונות תרבותית וטכנולוגית על מדינות הנצרות, מוצא עצמו היום בתחתית סולם הפיתוח העולמי. כמובן, אפשר להאשים גורמים חיצוניים רבים בכך. אך ברור שהאשם הוא לא רק בחוץ... בכל אופן, בחברה האיסלאמית קיים תיסכול ארוך ומתמשך ממצבה של האוכלוסיה האיסלאמית בעולם, והתיסכול הזה מנותב קודם כל לחיפוש אשמים חיצוניים, כמו בכל יצור או חברה אנושית.

הקמת מדינה יהודית בלב ליבה של 'טריטוריה איסלאמית' שימשה חומר בעירה טוב לאש התיסכול. טיפולה הפרו-ישראלי של ארצות-הברית בבעיה האזורית שלנו החמיר את המצב. הצבת כוחות אמריקנים 'כופרים' על 'אדמת הקודש' בערב הסעודית תוך התערבות בסכסוך בין מדינות מוסלמיות תוך דאגה מוסווית לאינטרסים הצרים שלה – הרתיחה את האווירה. התערבות ארצות-הברית בנעשה בעירק והשפלת מנהיג מוסלמי הגדישו את הסאה. ומה מחוללת התנהגות החיילים האמריקנים קשה אפילו לתאר...

מה עושים?

את הגרעין הקשה של הקנאים המובילים את השינאה והרצח לא ניתן לשכנע שיחדלו ממעשיהם... הם צריכים את הטרור כדי ליהנות ממעמדם... מה שצריך לעשות הוא לייבש את ביצת השינאה. לא ניתן למנוע את השינאה, אך ניתן לצמצם אותה למינימום על-ידי התייחסות כנה וצודקת לבעיות של האוכלוסיה המוסלמית בעולם. אם תצטמצם במידה ניכרת תחושת התסכול של האוכלוסיה המוסלמית בעולם - תצטמצם יחד איתה תופעת האשמת גורמים זרים. השינאה הנלווית להאשמת זרים, והטרור תולדתה, יצטמצמו ואולי אף ייעלמו כשמנהיגיו יראו שאין הם זוכים יותר לשבחים מתומכיהם לשעבר.

במונחים פראקטיים, הקהילה הבינלאומית וארצות-הברית בראשה צריכים אחת ולתמיד לעשות כל מאמץ (עד היום ארצות-הברית מנעה באופן אקטיבי כל אפשרות לפתרון צודק) על-מנת לפתור פתרון צודק ואנושי את הסכסוך הישראלי-ערבי. על מדינות המערב להוציא את כוחותיהם הצבאיים ממדינות מוסלמיות. מדינות המערב צריכות לעודד מבחוץ דמוקרטיה במדינות האיסלאם גם אם כתוצאה מכך יפגעו האינטרסים הכלכליים שלהם (עד היום העדיפו ממשלות המערב דיקטטוריים פרו-מערביים על דמוקרטיות ניטרליות)... קנאי האיסלאם הינם אויבי החברה הפתוחה האיסלאמית, ומלחמת החברה הפתוחה המוסלמית בקנאים תהיה הרבה יותר יעילה מזו המתקיימת על-ידי נוצרים שחשודים באינטרסים זרים... (רק לשם המחשה... תארו לכם שצבא של מדינה מוסלמית היה נלחם נגד קנאים יהודים או נוצרים... האם מספר הקנאים היה יורד?).

(המאמר הופיע ב- www.news1.co.il)