יום ראשון, 15 בינואר 2006

הסינים באים: אפריקה לקראת שינוי

סין מאיימת בהשתלטות על אפריקה עם כספי סיוע שמקורם בעודפי הסחר האדירים שלה. ברגע האחרון, אחרי שהסינים פגעו בכללי המשחק המקובלים מזה 50 שנה ביבשת, החליטו המעצמות שתם עידן המרקנטיליזם והניאו-קולוניאליזם.

הסינים מגיעים לאפריקה והבריטים והצרפתים נלחצים מהעוצמה הכלכלית של המדינה העצומה. כדי להבין מדוע, צריך ללכת קצת אחורה, אל השליטה הבלעדית שהייתה למעצמות אירופה בקולוניות הרחוקות.

קצת היסטוריה

לפני כמאתיים שנה רוב העולם היה נתון לשליטה ישירה או עקיפה של מעצמות אירופה הקולוניאליות. האירופאים הנהיגו שיטה הנקראת מרקנטיליזם, באמצעותה קיבעו את תלותן הכלכלית של המושבות במדינת האם. לפי שיטה זו סיפקו המושבות את חומרי הגלם של המעצמות ואילו המעצמות בתמורה מכרו להם מוצרים מוגמרים בעלי ערך מוסף גבוה מתוצרתם. המעצמות מנעו מהמושבות לפתח תעשיה משל עצמם.

כל עוד שיטה זו הופעלה כלפי ‘גזעים נחותים’ - לפי ההשקפה שרווחה באירופה של אז - לא הייתה כל בעיה. אך גם המתיישבים האירופים במושבות הבריטיות של צפון אמריקה נאלצו לחיות לפיה. ההתמרמרות בקרבם הובילה להקמת ארצות הברית.

מאז השתנה העולם שינוי ניכר, במהלכו עזבו המעצמות הקולוניאליות כמעט את כל מושבותיהן, ולכאורה נוצר מצב בו העולם נעשה חופשי יותר מכל הבחינות. מבט מדוקדק יותר יגלה שהתחושה האינטואיטיבית מטעה מאין כמותה.

שלטון בובות באריזה נאה

האחרונות להשתחרר מעול הקולוניאליזם היו מרבית מדינות אפריקה בשנות ה-60 של המאה שעברה. מה גרם לצרפת, בריטניה, ובלגיה להוציא את צבאותיהם מאפריקה בבת אחת לאחר מאות שנות שלטון קולוניאלי? האם התקוממויות עממיות פרצו בעת ובעונה אחת בכל אפריקה? לא. האם לא עמד להם כוחם מול דרישות העצמאות החלשלשות? ברור כיום לכל שלא זו הייתה הסיבה. הסיבה הייתה מחושבת וצינית והולידה עת מה שנקרא כיום בשם ניאו-קולוניאליזם.

המעצמות הקולוניאליות הגיעו למסקנה שניתן לוותר על כל ההוצאות העצומות מבחינה כלכלית ואנושית הכרוכים בשליטה ישירה על אפריקה, ובה בעת ליהנות מאספקה זולה של חומרי גלם ממש כמו שהיה בעת ששלטו שם. כיצד? – פשוט. כבר לפני שחשבו על הפטנט החדש, יצרו המעצמות אליטות מקומיות מבני מיעוטים, ששיתפו פעולה עם הקולוניאליסטים לפי מיטב המסורת הרומית של ‘הפרד ומשול’. כל שהיה עליהם לעשות היה למסור את השלטון, בעטיפה נאה של טובות הנאה רבות ומשונות, לידי קבוצות הנמנות על האליטות המקומיות, תמורת שמירה על האינטרסים של מדינות האם לשעבר.

הניסוי היה מוצלח ביותר. השליטים החדשים צוידו בנשק חדש שסופק להם על ידי מדינות האם לשעבר. הוקם צבא שאומן על ידי הקולוניאליסטים לשעבר, וכל השירותים שניתנו לאוכלוסיה המקומית היו בשליטה של חברות ממדינות האם לשעבר. כמובן שכל ניצול חומרי הגלם נוהל בידי חברות ממדינות האם שהמשיכו לנצל את הילידים תוך גיבוי מצד השליטים המקומיים החדשים, שרופדו באחוזים מהרווח שהופק.

לפי מיטב המסורת המרקנטיליסטית, לא פותחה כל תעשיה משמעותית במושבות לשעבר. שיטה זו הובילה לגירעון מסחרי ולחוב תופח של כל מדינות הילידים באפריקה. חוב זה שימש כתעודת ביטוח עבור המעצמות. הן בדרך כלל לא דרשו לפרוע אותו, אלא אם כן סרח מנהיג המדינה הילידי ובגד באינטרסים של המעצמות.

גבולות מדינות אפריקה לא חולקו על בסיס אתני או דתי, ולכן קל מאד להתסיס אוכלוסיה אחת כנגד שכנתה. מעצמות אירופה השתמשו ומשתמשות עדיין בשיטה זו כדי לקדם את האינטרסים שלהן ביבשת. כל פעם שקם לו מנהיג אפריקאי נאור, המעוניין לשפר את רמת חייהם של תושבי המושבה לשעבר, ובכך לפגוע באינטרסים של מעצמות המערב, מיד מופיעה קבוצת מורדים מצוידת היטב בנשק. לעיתים המנהיג מבין את הרמז ומשתף פעולה עם מעצמת המערב שעוררה את המרד. ובמקרים שלא - המלחמה נמשכת עד לסוף הטרגי הידוע מראש, אלא אם כן מדובר בסכסוך בין שתי מעצמות באמצעות כוחות יריבים מקומיים.

מי מפחד מהיפנים?

אפריקה לא הייתה היחידה שהשתחררה מעול הקולוניאליזם על מנת לסבול את חרפת הניאו-קולוניאליזם. גם אסיה, שהשתחררה קודם לכן, סבלה מהתופעה. ההשתחררות של אסיה התאפשרה בזכות התחרות שבין המערב ליפן. יפן, שמעולם לא הייתה מושבה אירופאית, הייתה הראשונה להקים תעשייה מכוונת יצוא במדינות מזרח אסיה. ארצות הברית, המשתפת בדרך כלל פעולה עם אירופה (תמורת חופש פעולה ביבשת אמריקה), החלה אף היא להשקיע במזרח אסיה מתוך חשש שהיפנים ישתלטו כלכלית על מזרח אסיה.

התחרות בין יפן וארצות הברית בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת הביאה שגשוג למזרח אסיה. דרום קוריאה, טייוואן, סינגפור, ומאוחר יותר גם מלזיה, תאילנד ואינדונזיה התפתחו הודות לתחרות זו בין יפן למערב.

במקביל, תעשיית ההי-טק בארצות הברית שאבה לתוכה מהנדסים הודים וסינים רבים. מהנדסים אלו, כמו היפנים, לא חשו שהם צריכים לפעול לפי התכתיב הבלתי מוצהר שלא לפתח מושבות לשעבר. וכשתעשיית ההי-טק נקלעה לקשיים עקב משבר הדוט.קום, חברות רבות בארצות הברית שבהנהלתם השתתפו סינים והודים הקימו מרכזי פיתוח בארצות אלו.

אפריקה ומדינות ערב הפכו להיות בין האזורים האחרונים שהמרקנטיליזם והניאו-קולוניאליזם עדיין תקפים בהם. האמריקאים, בהנהגת ג’ורג’ בוש, מסמנים בהתנהגותם שמדינות ערב הן כיום שטח חסות אמריקאי, והם יחליטו על עתידו באופן בלעדי.

הסינים באים

אך מה קורה באפריקה? אפריקה עוברת תקופה מעניינת בעלת פוטנציאל אדיר להתפתחות: הסינים הגיעו. בשנים האחרונות הקימו הסינים מאות חברות ברחבי אפריקה. מנהיג סין הו, בביקורו בגבון בשנת ,2004 הבטיח לחזק את הקשרים עם אפריקה. נכון שגם הסובייטים ניסו זאת, אך הצלחתם הייתה חלקית מאחר ולא יכלו להעניק תמיכה כספית משמעותית מספיק. בשנת 2004 ייצאה סין לאפריקה ב-13.82 מיליארד דולר, 36% יותר מאשר ב-2003. היבוא מאפריקה היה מרשים יותר: 15.65 מיליארד דולר = עליה של 81% בשנה! לאנגולה סיפקה סין קו אשראי בסכום של 2 מיליארד דולר לשיקום התשתית האזרחית שנפגעה במלחמת האזרחים. מטוסי קרב תוצרת סין מגנים על משטרו של מוגבה בזימבבווה. 900 רופאים סינים נשלחו לטפל במדינות אפריקה הזנוחות.

סין משקיעה באפריקה בעיקר כדי להשיג נפט מאנגולה, ניגריה, סודן וקונגו, ולמעשה היא משמשת שם כתחליף לקרן המטבע הבינלאומית.

הסוף לניאו-קולוניאליזם באפריקה

האנגלים והצרפתים נלחצים: הסינים מאיימים בהשתלטות על היבשת עם כספי סיוע שמקורם בעודפי הסחר האדירים של סין. ברגע האחרון - וכנראה שקצת מאוחר מדי - החליטו המעצמות בשקט שעידן המרקנטיליזם והניאו-קולוניאליזם באפריקה הסתיים, שכן הסינים פגעו ללא תקנה בכללי המשחק המקובלים מזה 50 שנה באפריקה.

ההתנהלות האירופאית באפריקה כעת מהווה במידה מסוימת שידור חוזר של ההתנהגות האמריקאית במזרח אסיה לאחר כניסתה של יפן לשם. הבריטים יזמו את ביטול החובות ודוחפים לביטול סובסידיות על מוצרי חקלאות באירופה כדי לאפשר לאפריקאים למכור את תוצרתם באירופה. המופע של בונו היה כלי משחק בידי המעצמות. כמה שהעולם ציני. אפריקה כנראה תרוויח מהתחרות הכלכלית על הלב השחור של היבשת בין סין למערב, תוך חיקוי התקדים המזרח-אסייתי. יהיה מעניין.

(המאמר הופיע ב- www.scoop.co.il)