הכתובת על הקיר, של משכן הנשיאות בירושלים. עשרה ימים לפני הבחירות, ונדמה שאף מנהיג פוליטי בישראל אינו רואה את הכתובת על הקיר.
לפי התנהלות המפלגות הפוליטיות בישראלי ערב הבחירות, - ניתן להבין, שהציבור הישראלי, מתיחס לקיומו של משטר ציוני במזרח-התיכון כאל עובדה בלתי-ניתנת לערעור.
נהוג בארץ, להצביע על הישגי הציונות, שאין כדוגמתם בעולם: הגירת עם, החיאת עם, החיאת שפה, החיאת תרבות, שינוי מנטאלי של עם שלם, הפרחת השממה. היי-טק. אכן, - הישגים רבים למהפכה הציונית.
המהפכה הציונית עשתה צדק עם פזורת העם היהודי שסבל כקולקטיב סבל רב במהלך ההיסטוריה. אך כמו מקרים רבים של ראיה אידיאולוגית חד-צדדית, הצדק ההיסטורי שנעשה לעם היהודי, בא על חשבון עוול היסטורי ליושביה הלא-יהודים של ארץ-ישראל.
ישראל הציונית רואה עצמה כמגינת העם היהודי באשר הוא. אך ראוי אולי לציין, שהמשטר שהציל הכי הרבה יהודים בהיסטוריה, ולא מתוך אידאולוגיה פרו-יהודית, היה המשטר הבולשביקי, שקיומו, הציל את שארית יהדות מזרח-אירופה, ובנוסף, הסיוע שנתן למדינת ישראל בראשיתה, - מנע את השמדת היישוב היהודי בארץ ישראל. לעומת זאת, קיומה של ישראל, שנועד להיות על פי האידיאולוגיה הציונית "מקום מקלט לעם היהודי" היה עד כה, כל דבר חוץ מאשר מקום מקלט... אין מקום עלי-אדמות בו נרצחו ונהרגו יותר יהודים מאשר בישראל, מאז הקמתה.
המשטר הבולשביקי רב העוצמה, עתיר ההישגים, ורב הזוועות, קרס לאחר כ-75 שנות שלטון. הסיבה לנפילתו היתה אי-הבנתו או אי-רצונו להבין את המנטליות של תושביו.
המשטר הציוני, עתיר ההישגים, ופחות בזוועות, מאופין באי-הבנה או אי-רצון להבין את המנטליות של שכניו למזרח-התיכון.
המשטר הבולשביקי האמין באמונה דתית שהוא יודע איזה יחס מתאים לנתיניו, והמשטר הציוני מאמין באמונה דתית שהוא יודע איזה יחס מתאים לתושבי המזרח-התיכון הלא יהודים.
ההיסטוריה לדעתי, תוכיח שגם הציונות תשרוד כ-70 עד 100 שנה מאז שזכתה בשלטון.
מדוע אני אומר זאת?
נניח שחלומם הרטוב של אובמה, ומחנה השלום הציוני יתגשם. ישראל תיסוג לגבולות 1949. נניח אפילו שהפלשתינאים יוותרו על דרישתם להחזרת הפליטים שגורשו ב-1948 לתוך תחומי מדינת ישראל. נניח אפילו שכל מדינות ערב והאיסלאם יכירו בקיומה של ישראל, ויקשרו איתה קשרים פוליטיים, קשרי מדע ותרבות ענפים. כשתיגמר האופוריה, ישראל תימצא עצמה כמדינה, שעל פי כל קריטריון בין לאומי, נחשבת למדינה דו-לאומית, או רב תרבותית. בישראל בגבולות 1949 יש היום 75.2% יהודים. בכל מדינה נורמלית, אזרחות המדינה קובעת את לאומיות האדם. לא בישראל. גם לא אחרי הסכם שלום פנטסטי. ישראל תישאר כנראה ציונית, ותגדיר את הלאום של אזרחיה כיהודים, ערבים או אחרים...
ישראל תמשיך להיות ציונית, ותפלה לרעה את היישוב הערבי ואת אזרחיה הערבים. היא תמשיך ותיצור התנכרות של אזרחיה הערבים. אזרחיה הערבים של ישראל, בצדק, ידרשו שוויון זכויות מלא. ישראל תמשיך לקשור זכויות מלאות בשירות צבאי... הניכור ימשך. העולם כולו יתמוך בצדק במאבקם הלא-אלים של אזרחי ישראל הערבים לשוויון זכויות, ואם לשפוט על פי העבר, הוא יתמוך במאבקם הצודק של אזרחי ישראל הערבים לשווין זכויות, גם אם המאבק יהיה אלים ובלתי מוסרי.
נניח עכשיו, שהגזמתי, וישראל תנהג בשוויון מוחלט כלפי אזרחיה הערבים. האם כעבור 50 שנה, כשרוב אזרחי ישראל בגבולות 1949 יהיו ערבים, - גם אז ישמרו היהודים הציונים על שוויון מוחלט כלפי האזרחים הערבים? – אם כן, ציונות כזו היא כבר משהו אחר לגמרי ממה שאני מכיר... בכל אופן, מדינה יהודית לא תהיה פה שהנכדים של החיילים של היום יגיעו לגיל 18.
קיימות אופציות נוספות:
ולא דיברתי על האופציה הגרעינית האירנית, וגם לא התייחסתי לשיקולי מצפון ומוסר. המטרה שלי כאן היא לפקוח את עיניהם של היהודים הציונים הצעירים, שגורל נכדיהם חשוב להם.
פתרון כולל שישביע את רצון העם היהודי למדינה בעלת רוב יהודי במזרח התיכון, ניראה מאד קרוב, אך אינו בר-ביצוע בימינו. היטלר, כנראה, בכל-זאת ניצח. שישה מליון יהודים מסכנים ממזרח אירופה היו יכולים לשנות כאן הכל. אך עכשיו, כל יום שחולף מביא איתו סכנות ואיומים חדשים על היישוב היהודי במזרח התיכון. נסיונות ההישרדות של המשטר הציוני גורמות עוול רב לתושבי האיזור הלא-יהודים. עוול זה ילך ויתעצם ככל שהסוף של המדינה הציונית יתקרב.
מכיוון, שאני אינני רואה פתרון משביע רצון מבחינה לאומית, ולבטח לא מבחינה מוסרית, – עצתי לכל יהודי ששלום משפחתו חשוב לו, - שימצא מקום עלי אדמות, בו יש סיכוי טוב יותר להתפחותם הפיזית והרוחנית של נכדיו.
(המאמר הופיע ב- www.scoop.co.il)
לפי התנהלות המפלגות הפוליטיות בישראלי ערב הבחירות, - ניתן להבין, שהציבור הישראלי, מתיחס לקיומו של משטר ציוני במזרח-התיכון כאל עובדה בלתי-ניתנת לערעור.
נהוג בארץ, להצביע על הישגי הציונות, שאין כדוגמתם בעולם: הגירת עם, החיאת עם, החיאת שפה, החיאת תרבות, שינוי מנטאלי של עם שלם, הפרחת השממה. היי-טק. אכן, - הישגים רבים למהפכה הציונית.
המהפכה הציונית עשתה צדק עם פזורת העם היהודי שסבל כקולקטיב סבל רב במהלך ההיסטוריה. אך כמו מקרים רבים של ראיה אידיאולוגית חד-צדדית, הצדק ההיסטורי שנעשה לעם היהודי, בא על חשבון עוול היסטורי ליושביה הלא-יהודים של ארץ-ישראל.
ישראל הציונית רואה עצמה כמגינת העם היהודי באשר הוא. אך ראוי אולי לציין, שהמשטר שהציל הכי הרבה יהודים בהיסטוריה, ולא מתוך אידאולוגיה פרו-יהודית, היה המשטר הבולשביקי, שקיומו, הציל את שארית יהדות מזרח-אירופה, ובנוסף, הסיוע שנתן למדינת ישראל בראשיתה, - מנע את השמדת היישוב היהודי בארץ ישראל. לעומת זאת, קיומה של ישראל, שנועד להיות על פי האידיאולוגיה הציונית "מקום מקלט לעם היהודי" היה עד כה, כל דבר חוץ מאשר מקום מקלט... אין מקום עלי-אדמות בו נרצחו ונהרגו יותר יהודים מאשר בישראל, מאז הקמתה.
המשטר הבולשביקי רב העוצמה, עתיר ההישגים, ורב הזוועות, קרס לאחר כ-75 שנות שלטון. הסיבה לנפילתו היתה אי-הבנתו או אי-רצונו להבין את המנטליות של תושביו.
המשטר הציוני, עתיר ההישגים, ופחות בזוועות, מאופין באי-הבנה או אי-רצון להבין את המנטליות של שכניו למזרח-התיכון.
המשטר הבולשביקי האמין באמונה דתית שהוא יודע איזה יחס מתאים לנתיניו, והמשטר הציוני מאמין באמונה דתית שהוא יודע איזה יחס מתאים לתושבי המזרח-התיכון הלא יהודים.
ההיסטוריה לדעתי, תוכיח שגם הציונות תשרוד כ-70 עד 100 שנה מאז שזכתה בשלטון.
מדוע אני אומר זאת?
נניח שחלומם הרטוב של אובמה, ומחנה השלום הציוני יתגשם. ישראל תיסוג לגבולות 1949. נניח אפילו שהפלשתינאים יוותרו על דרישתם להחזרת הפליטים שגורשו ב-1948 לתוך תחומי מדינת ישראל. נניח אפילו שכל מדינות ערב והאיסלאם יכירו בקיומה של ישראל, ויקשרו איתה קשרים פוליטיים, קשרי מדע ותרבות ענפים. כשתיגמר האופוריה, ישראל תימצא עצמה כמדינה, שעל פי כל קריטריון בין לאומי, נחשבת למדינה דו-לאומית, או רב תרבותית. בישראל בגבולות 1949 יש היום 75.2% יהודים. בכל מדינה נורמלית, אזרחות המדינה קובעת את לאומיות האדם. לא בישראל. גם לא אחרי הסכם שלום פנטסטי. ישראל תישאר כנראה ציונית, ותגדיר את הלאום של אזרחיה כיהודים, ערבים או אחרים...
ישראל תמשיך להיות ציונית, ותפלה לרעה את היישוב הערבי ואת אזרחיה הערבים. היא תמשיך ותיצור התנכרות של אזרחיה הערבים. אזרחיה הערבים של ישראל, בצדק, ידרשו שוויון זכויות מלא. ישראל תמשיך לקשור זכויות מלאות בשירות צבאי... הניכור ימשך. העולם כולו יתמוך בצדק במאבקם הלא-אלים של אזרחי ישראל הערבים לשוויון זכויות, ואם לשפוט על פי העבר, הוא יתמוך במאבקם הצודק של אזרחי ישראל הערבים לשווין זכויות, גם אם המאבק יהיה אלים ובלתי מוסרי.
נניח עכשיו, שהגזמתי, וישראל תנהג בשוויון מוחלט כלפי אזרחיה הערבים. האם כעבור 50 שנה, כשרוב אזרחי ישראל בגבולות 1949 יהיו ערבים, - גם אז ישמרו היהודים הציונים על שוויון מוחלט כלפי האזרחים הערבים? – אם כן, ציונות כזו היא כבר משהו אחר לגמרי ממה שאני מכיר... בכל אופן, מדינה יהודית לא תהיה פה שהנכדים של החיילים של היום יגיעו לגיל 18.
קיימות אופציות נוספות:
1. בשיחות עם הפלשתינאים בתקופה הקרובה, תיפתח שאלת הגבולות. נחזור לשנות ה-30 של המאה העשרים, ופלשתינה/א"י תחולק שוב לפי אזורי ההתישבות היהודית והערבית. קשה לי להאמין שהיהודים יסכימו למדינה יהודית שנראית כמו מדינת הקנטונים הפלשתינאית שאריאל שרון חלם עליה...
2. טיהור אתני נוסח 1948, לפני או אחרי הקמת מדינה פלשתינאית. ישראל במהלך אחד או יותר ממלחמותיה הבאות, תדאג שהתושבים הערבים מאזורים מסוימים בישראל 'יברחו מרצונם'. תסריט כזה יותר ריאלי לאחר הקמת מדינה פלשתינאית, אך הוא יחזיר את ישראל למצבה המסורתי מול מדינות ערב והעולם, עם סיכוי קלוש יותר לשרוד.
3. עליה המונית מארצות-הברית, שתשנה את המאזן הדמוגרפי. אין סיכוי. מאז קום המדינה לא הייתה עלייה המונית לישראל ממדינות המערב מדושנות-העונג. אם המצב הכלכלי בכל מדינות המערב יהיה כל כך קשה, - הסיכוי של ישראל לשרוד במזרח התיכון יהיה עוד יותר קלוש, ללא התמיכה הצבאית והמורלית מצד חלק ממדינות המערב.
4. אמונה בביאת המשיח... (או 'יהיה טוב, נסתדר, אל תדאג' החילוני...)
ולא דיברתי על האופציה הגרעינית האירנית, וגם לא התייחסתי לשיקולי מצפון ומוסר. המטרה שלי כאן היא לפקוח את עיניהם של היהודים הציונים הצעירים, שגורל נכדיהם חשוב להם.
פתרון כולל שישביע את רצון העם היהודי למדינה בעלת רוב יהודי במזרח התיכון, ניראה מאד קרוב, אך אינו בר-ביצוע בימינו. היטלר, כנראה, בכל-זאת ניצח. שישה מליון יהודים מסכנים ממזרח אירופה היו יכולים לשנות כאן הכל. אך עכשיו, כל יום שחולף מביא איתו סכנות ואיומים חדשים על היישוב היהודי במזרח התיכון. נסיונות ההישרדות של המשטר הציוני גורמות עוול רב לתושבי האיזור הלא-יהודים. עוול זה ילך ויתעצם ככל שהסוף של המדינה הציונית יתקרב.
מכיוון, שאני אינני רואה פתרון משביע רצון מבחינה לאומית, ולבטח לא מבחינה מוסרית, – עצתי לכל יהודי ששלום משפחתו חשוב לו, - שימצא מקום עלי אדמות, בו יש סיכוי טוב יותר להתפחותם הפיזית והרוחנית של נכדיו.
(המאמר הופיע ב- www.scoop.co.il)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה