יום שבת, 24 באוקטובר 2009

הפוליטיקה האינדונזית וישראל

אינדונזיה, הדמוקרטיה השלישית בגודלה בעולם, הינה המדינה בעלת האוכלוסיה המוסלמית הגדולה בעולם. קשר דיפלומטי נורמלי איתה הוא חלומם הרטוב של בכירי משרד החוץ הישראלי.

בעבר, ישראל סיפקה מטוסי סקיהוק לאינדונזיה. יצחק רבין, כראש ממשלה נפגש פעם אחת בג'קרטה עם הדיקטטור סוהרטו, ולפני מספר שנים סיפקה ישראל לאינדונזיה בהליך מתוקשר מאד 4 מזל"טים. מערכות הבטחון והביון של ישראל ואינדונזיה מכירות ומוקירות זו את זו, ואנשי עסקים ישראלים מקיימים קשרים כלכליים סמויים מעיני התקשורת עם חבריהם באינדונזיה. לחלקם, יש קשרים אישיים ענפים עם האליטה הפוליטית של מדינה זו. אך באינדונזיה, כמו בטורקיה, הצבא ושירותי הבטחון שקיימו קשרים עם ישראל, מאבדים מכוחם הפוליטי כחלק מתהליך הדמוקרטיזציה, ויחד עם הירידה במעמדם הציבורי, - חלה ירידה ברמת הקשרים שבין מקבלי ההחלטות בשתי המדינות, לבין ישראל.

אינדונזיה נשלטה למעלה משלושים שנה בידי הדיקטטור סוהרטו שעלה לשלטון ב-1965 בעילת-שווא של חיסול נסיון הפיכה פרו-סיני מצד המפלגה הקומוניסטית האינדונזית, שהיתה המפלגה הקומוניסטית בעלת מספר החברים הגדול ביותר בעולם אחרי ברית-המועצות וסין. בסיוע ה-CIA והצבא האינדונזי, ותנועות דתיות מוסלמיות, נוצריות, והינדיות חוסלו בין חצי מליון למליון חברי המפלגה הקומוניסטית ותומכיהם בטבח המוני. ארצות-הברית הפכה לתומכת העיקרית של משטר הדיקטטורה בג'קרטה.

בעקבות המשבר הפיננסי של מזרח אסיה ב-1997, פרצו מהומות, והפגנות סטודנטים, שגרמו לנפילתה של הדיקטטורה. מאז, כל מערכת בחירות מביאה איתה עוד ועוד רפורמות דמוקרטיות. החברה האזרחית זוכה ליותר כוח פוליטי על חשבון תומכיו המסורתיים של משטר הדיקטטורה, דהיינו: שירותי הבטחון והביון. ישראל שקשריה בעולם השלישי בנויים בעיקר על קשרים טובים עם האליטות השליטות, וכוחות הבטחון במיוחד, - נפגעת כתוצאה משינויים פרו-אזרחיים במדינות רבות, ואינדונזיה בכללם.

בבחירות האחרונות זכה הנשיא המכהן ליותר מ-60% מהקולות, ומפלגתו העלתה את כוחה ב-270% (מ-55 מושבים ל-150 מושבים בפרלמנט. כל זאת, בזכות מאבקו בשחיתות (שכלל גם את מאסר חתנו של הנשיא), השיפור בכלכלה, פתרון בדרכי-שלום של הסכסוך רב-השנים באצ'ה, ותקופה נקיה מטרור ומאבקים בין-דתיים.

בכדי להמשיך ברפורמות המבניות, ובמאבקו בשחיתות, וכדי להמשיך בשיפור הכלכלה, - חייב הנשיא לשמור על אווירה נטולת מתחים דתיים ואתניים במדינה הענקית הזו, בת 17,000 האיים.

הנשיא, יודהויונו, למרות היותו גנרל לשעבר, - ממשיך את הקו של צמצום כוחו הפוליטי של הצבא וניטרולו ממרכז חיי הכלכלה. הצבא, שגם הנשיא יודהויונו נמנה על יוצאיו, מאד אינו מרוצה מירידת מעמדו של הצבא במדינה. בבחירות האחרונות, שני גנרלים לשעבר הקימו מפלגות, המייצגות (מבלי לומר זאת בגלוי) את האינטרסים העסקיים והפוליטיים המושחתים ביותר של הצבא. הנשיא יודהויונו חושש מאד מהגנרלים הללו. הוא חושש שהם לא יבחלו בשום צעד ציני פוליטי כדי לערער את היציבות במדינה, בכדי להפילו, ולהחזיר את הסדר הדיקטטורי הצבאי הישן והמושחת על כנו. כמו בכל מדינה דמוקרטית רב-תרבותית, אין זה כל-כך קשה לאופוזיצה צינית במיוחד לנצל קווי-שבר אתניים ודתיים כדי ליצור אי-שקט, ולהביא בסופו של דבר לנפילתה של הממשלה המכהנת..

יודהויונו מבין זאת היטב, והחליט שבממשלה החדשה שהרכיב בשבוע שעבר, יימשכו הרפורמות, אך שמירה על יציבות פוליטית, ומניעת התפרצויות של מתחים אתניים ודתיים תעמוד בראש סדר העדיפויות שלו, שכן, כל השיגיו הכלכליים יעלמו כלא היו, אם הטרור והאלימות האתנית והדתית יחזרו.

הוא השאיר באופוזיציה את מפלגתה של הנשיאה לשעבר, מגוואטי סוקרנופוטרי האופורטוניסטית, ואת שתי המפלגות החדשות המייצגות את הצבא והסדר הדיקטטורי המושחת הישן.

הוא יצר קואליציה גדולה בת 423 חברים מתוך פרלמנט של 560 איש (למעלה מ-75% מהבית). מפלגתו החילונית, צירפה אליה את מפלגתו השוקעת של הדיקטטור סוהרטו, שקיבלה 3 שרים על 106 חברי פרלמנט. אולם הוא צירף לממשלתו את כל המפלגות האיסלמיות (שביחד מונות כמעט 30% מהבית) ובראשן מפלגה הנקראת PKS, הנחשבת קיצונית (בקנה מידה אינדונזי, לא מזרח-תיכוני...), תוך שהוא מעניק לה 4 שרים על 57 חברי פרלמנט בלבד... כל זאת, בכדי למנוע מפלגה זו, ומפלגות מוסלמיות אחרות, מלהצטרף לגל אנטי-ממשלתי פוטנציאלי, המושתת על ליבוי רגשות איסלמיים, שעלול להיות מאורגן בידי הגנרלים, הצבא ו/או שירותי הבטחון, שבאופוזיצה.

למרות זאת, כל השרים הממונים על נושאי כלכלה ומדיניות חוץ הינם אנשי מקצוע שאינם חברי מפלגה כלשהיא. זאת בכדי להמשיך ברפורמות החיוניות לכלכלה. שאר המשרדים ניתנו כחלקות אלוהים קטנות לשותפיו הקואליציונים, כפשרה קיומית.

ביזנס כן, שדרוג דיפלומטי - לא כרגע

ישראלים יוכלו, ככל הנראה, להמשיך בקשריהם העסקיים עם אינדונזיה, ותיירים ישראלים יוכלו להמשיך ולקבל ויזות מיוחדות לביקור במדינה. אולם אין שום סיכוי במצב-עינינים רגיש זה, שהנשיא, שאין לו שום בעיה אישית או אידיאולוגית עם ישראל, - ישדרג את קשריה של ג'קראטה עם ישראל.

כל נסיון אאוטינג של יחסים כלשהם בין גורמים אינדונזים לישראלים, יגרור אחריו תגובה נזעמת של ארגונים איסלמיים שתופנה לעבר נשיא אינדונזיה. הנשיא החושש לחוסר-יציבות במדינתו, - יצמצם את קשרי אינדונזיה עם ישראל. כך, שבסופו-של-דבר, ייגרם נזק נוסף לקשרים חשאיים אלו.

אם ישראל מעונינת בקשרים פתוחים עם אינדונזיה, - אין לה מנוס, אלא להשיג הסכם שלום הוגן עם עמי-ערב. אין כאן דרכי קיצור.

(המאמר הופיע ב- www.scoop.co.il)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה