האם נגזר עלינו להיכלל במאבק בין עדרים חייתיים?

גם באזורנו, עדר יהודי ועדר ערבי נלחמים על טריטוריה, כשברור לכל מי שהתעלה מעל הגנים החייתים, שדו-קיום בשלום על הארץ המשותפת הזו היה פועל לטובת כולם. אלא שאינסטינקטים חייתיים נחותים ממשיכים להוביל אותנו.

במהלך ההיסטוריה היו ניסיונות חוזרים ונשנים ליצור חברה אנושית מאוחדת, שתפעל לרווחת האנושות כולה. כל יוזמה כזו נפלה חלל במלחמה מול הגנים הדומיננטיים המשותפים לנו ולשימפנזים: התשוקה הבלתי נשלטת כמעט להתחלק לעדרים, והרצון של זכרים דומיננטיים לשלוט בעדרים אלות – אלו הרסו כל תקווה לעתיד טוב יותר.

בשל כושר החשיבה המופשטת המפותח אצל בני האדם בהשוואה לשימפנזים, בני אדם מבססים את השתייכותם העדרית על סמך מונחים מופשטים. זאת למרות שקרבת דם משחקת בדרך-כלל תפקיד חשוב לא פחות (כיאה לקופי-על). אצל בני-האדם נוצרו עדרים לאומיים, דתיים, ואידיאולוגיים. שני האחרונים מייחסים לאמונה תפקיד חשוב, אך קל להוכיח שמדובר בהסוואה לרעיון עדרי רגיל. רוב המלחמות בין העדרים הדתיים והאידיאולוגיים לא התחוללו בין לוחמים שהיו מאמינים מושלמים…

תפקיד הזכר הדומיננטי אצל האדם הוא מורכב יותר מאשר אצל הקופים. כמו אצל הקופים, גם רצון השליטה של מנהיגים פוליטיים מונע מכוח טובות ההנאה המובטחות עם התפקיד, למרות שהתפקיד הוא מאתגר ומסוכן גם אצל הקופים וגם אצל בני-האדם. בשני המקרים המנהיג צריך לרכוש את אמונו ו/או את יראתו של העדר.

במצב דברים כזה אין תקווה רבה למין האנושי. הצפיפות העולה של בני-האדם על פני כדור הארץ, והתמעטות אוצרות הטבע, תיצור עוד ועוד חיכוכים בין עדרים אנושיים. כיצד ניתן למנוע את הקטסטרופה הצפויה?

נראה שאין פתרון ברור. המודעות של בני-האדם לאינסטינקטים הקופיים המובילים אותם יכולה לשמש כוח מרסן ברמת הפרט. השאלה היא, כמה בני-אדם יצליחו להתעלות מעל אותם אינסטינקטים חייתיים נחותים? מלחמת העולם הראשונה, שהתרחשה ביבשת המתקדמת ביותר מבחינת חשיבה שיטתית ופוליטית, הוכיחה את מה שנאמר בעבר, שהתרבות האנושית אינה יותר מאשר קרום דק המכסה אוקיאנוס-לבה של ברבריות חייתית ושימפנזית.

גם באזורינו, עדר יהודי ועדר ערבי נלחמים על טריטוריה, כשברור לכל בר דעת שהתעלה מעל הגנים החייתים שלו, שדו-קיום בשלום על הארץ המשותפת הזו היה פועל לטובת כל הצדדים. זהו, לדעתי, הפתרון היחיד שמעמיד סיכוי להצלחה ארוכת טווח (כמו המודל השוויצרי). אך באווירת התיעוב ההדדי הקיים כיום בין העדרים, הסיכוי לקבלת פתרון כזה זעום למדי.

לעומת זאת, הקמת מדינה פלסטינית על השטחים שכבשה ישראל ב-1967 תשאיר את ישראל מדינה דו-עדרית. ויתור ישראלי על הנגב, הגליל וואדי ערה יוצע לאחר מכן להשלמת הפתרון… בהתחשב במאזן הכוחות העדרי באזורינו, טריטוריה משוסעת כזו לא תהווה הגנה מספיקה לעדר היהודי, והסכסוך בתוך ישראל בין העדרים יימשך. פשוט חוסר תקווה.

למי שרוצה למצוא פתרון ברמה האישית, אוכל להציע להצטרף באופן אינדיבידואלי לעדר ידידותי, רגוע ומרוחק מכאן. רבים עשו זאת, והצילו את עצמם וילדיהם ממלחמות מיותרות.

בכל אופן, בני-האדם המסוכנים ביותר בעדרים המקומיים הם אלו המחפשים פתרון מיידי וחד-צדדי ברמה העדרית. הם אלו אשר אחראים לסבל הרב של תושבי האזור. לצערי, נראה לי שהם כרגע מהווים אחוז ניכר ודומיננטי בשני העדרים היריבים בטריטוריה שלנו. כך שחוסר התקווה הוא גם ברמה העדרית.

דרושים: דרכונים קוסמופוליטיים

לאור האמור לעיל, הייתי שמח לו מוסדות-העל של האנושות המאורגנת היו מעלים מחדש את רעיון הקוסמופוליטיות, או העל-לאומיות. בני אדם הבוחלים בהשתייכות לאומית או דתית כלשהי יוכרו על ידי המוסדות הבינלאומיים כקוסמופוליטיים, ישאו דרכונים קוסמופוליטיים, ויוכלו לגור בכל מקום על פני הגלובוס מבלי להתערב בחיים הפוליטיים המקומיים, ובלי ליפול נטל על הכלכלה המקומית. המוסדות הקוסמו-פוליטיים יקימו חברות ביטוח קוסמופוליטיות אליהן יפרישו הקוסמופוליטיים את פרמיות הביטוח שלהן לצורך הגנה סוציאלית שמדינת-סעד בדרך-כלל נותנת לאזרחיה. קוסמופוליטיים יזכו למעבר חופשי בכל המדינות ויוכלו לגור ולעבוד בכל מדינה שיחפצו. (יהיה צורך במנגנון שימנע הצטרפות לקהילה הקוסמופוליטית מסיבות כלכליות. לדוגמא: זכות התנועה החופשית תוגבל תקופתית למדינות בהן ההכנסה הממוצעת לנפש נמוכה מהכנסתו החוקית של המועמד בשנים האחרונות). הם יהיו מחויבים אישית לערכים הקוסמופוליטיים. מעמדם יישלל או יפגע אם ישתמשו בו לרעה או בניגוד לעקרונות הקוסמופוליטיות.

גרעין קוסמופוליטי כזה, שאינו עוסק בשליטה אובססיבית על טריטוריה עדרית, אינו עסוק במלחמות, בהרג ובשנאה, ימשוך אחריו עוד ועוד מצטרפים חדשים. ואולי יום אחד רוב האנושות תראה עצמה משויכת לגוף קוסמופוליטי כזה.

בנוסף, בעידן הגלובליזציה, בו סחורות נעות בחופשיות יחסית בין מדינות העולם, ניתן (בהדרגה, כדי למנוע זעזועים כלכליים שליליים) לעבור לשלב הבא, שהוא מעבר חופשי יחסית של מהגרים בין המדינות.

אולי שתי השיטות האלו יצליחו להתגבר על המגבלות העדריות שירשנו מאבותינו הקופים וליצור אנושות מאוחדת. בכל זאת, האנושות התקדמה מחברות שבטיות בנות מאות או אלפי חברים, לחברות לאומיות פלורליסטיות בנות עשרות או מאות מיליוני בני אדם. ההתקדמות הבאה - לחברה אנושית ללא גבולות לאומיים ודתיים - אולי בכל זאת תגיע יום אחד… לו יהי.

(המאמר הופיע ב- www.scoop.co.il)