יום שישי, 10 באפריל 2009

אינדונזיה, מדינה מוסלמית ודמוקרטית – קווים לדמותה

אינדונזיה המוסלמית, מדינת איים טרופית ענקית, מפתחת כעשר שנים תרבות דמוקרטית, בקצב מרשים, עם הישגים רבים, אך עדיין רבה הדרך וקשה...

רקע היסטורי קצר

באינדונזיה, לפני עליית מי האוקיינוס כתוצאה מההתחממות הגלובלית, יש כיום 17,508 איים מתוכם מיושבים רק כ-900 וכל השאר הינם איים בתוליים...

לאחר מספר מאות שנים בהם נשלטו בידי הולנד, הצליחו עמי אינדונזיה לשחרר עצמם מעול הכיבוש ההולנדי בסיומה של מלחמה עקובה מדם, מספר שנים לאחר סיום מלחמת העולם השניה.

לאחר עשרים שנות שלטון דמוקרטיים בחלקם בהנהגתו של מייסד אינדונזיה, סוקרנו, בהם הייתה אינדונזיה מייסדת ארגון המדינות הבלתי-מזדהות, ובממשלתה ישבה כחברה בקואליציה המפלגה הקומוניסטית השלישית בגודלה בעולם (לאחר ברה"מ וסין), קרתה ב-1965 תקרית מיסתורית שהשפיע על אופן התפתחותה של אינדונזיה ב-33 השנים הבאות. בלילה אחד נרצחו 6 גנרלים מראשי צבא אינדונזיה. גנרל, בשם סוהרטו, הכריז כי הייתה זו הפיכת נפל קומוניסטית, ועליו להכריז על מצב חירום ולקחת לידיו את הנהגת המדינה. המדינה בראשותו הנהיגה מדיניות פרו-אמריקאית, בניגוד למדיניות הפרו-סינית של קודמתה. חברי המפלגה הקומוניסטית ותומכיה נרצחו בכל רחבי אינדונזיה, תוך סיוע לוגיסטי של ה-CIA. ההערכות מדברות על בין 500,000 למליון נרצחים. חשש די מבוסס הוא, שהפיכת הנפל לא הייתה ולא נבראה, וכל המהלך תוכנן על ידי ה-CIA כדי לשנות את האוריינטציה של אינדונזיה בתחילתה של מלחמת וייטנאם. אינדונזיה שלטה ושולטת על נתיבי אספקה ימיים קריטיים לארה"ב.

בתמיכת ארה"ב, 'שוחרת החופש', - הדיקטטור הצבאי, סוהרטו, שלט ביד רמה באינדונזיה במשך 33 שנה. כל אדם או ארגון שחתר לדמוקרטיזציה של אינדונזיה או לשיפור זכויות האדם בה, - הואשם על ידי השלטונות בנטיה לקומוניזם. די היה בכך, כדי להניא את הפעילים מהמשך פעולה, שכן גורל הקומוניסטים היה ידוע...

המשבר הכלכלי של 1997, שפגע באינדונזיה הרבה יותר מהמשבר הנוכחי, גרם להפגנות סטודנטים, שבסופם, באורח פלא, וויתר סוהרטו הישיש על השלטון, ומסרו לחברו הקרוב. מאז החלה הדמוקרטיה האינדונזית להתאושש בקצב מרשים, תוך דחיקה הדרגתית של כוחות הצבא מהפוליטיקה.

במהלך אחד עשר השנים מאז נפילת הדיקטטורה, - הממשל הדמוקרטי של אינדונזיה קיבל החלטה על משאל עם במזרח-טימור, שהביא לעצמאותה של מדינה זו, - צעד שהיה לצנינים בעיני הצבא שעשה הכל, כולל מעשי טבח והרס באמצעות מיליציות חמושות, אך ללא הואיל. מזרח-טימור זכתה לעצמאות, והיא מקיימת יחסים טובים עם הממשל הדמוקרטי של אינדונזיה.

גם אצ'ה ופפואה, שני איזורים שמאז ומעולם לא השלימו עם השתלטות אינדונזיה עליהם, - זכו בתקופה זו לדרגות שונות של ממשל עצמי. אינדונזיה כולה עברה תהליך דה-צנטרליזציה, שנתן הרבה יותר סמכויות לממשל העצמי של הפרובינציות, אך העצים את השחיתות בהן.

באינדונזיה, כמו ברוב החברות האנושיות המתקיימות אלפי שנים באיזורים טרופיים, אין צורך לאדם פשוט, לעבוד קשה בכדי להשיג קורת גג, תרופות, ביגוד, או בכדי להשביע את רעבונו, וצמאונו. הג'ונגל, הים, האדמה הפוריה, והאקלים הנוח כל השנה, סיפקו כל זאת בשפע. התרבות הטרופית שנוצרה מכך, הינה תרבות של רוגע, בה אין צורך בתכנון מראש, בעבודה קשה., ובמאמץ לדייק.

הצטרפות החברה האינדונזית (כמו חברות טרופיות רבות) למעגל הגלובליזציה כבר בזמן הכיבוש ההולנדי, - גרם לכך שאינדונזים רבים נאלצו לעבוד קשה, בעל כורחם, כדי לשרוד או כדי לשמור על מעמדם. המתח בין תרבות הרוגע הטרופית בת אלפי השנים, והצורך בכסף כדי לשרוד, יצר כמו בכל חברה מסורתית טרופית, תרבות של שחיתות, בה כסף קל מגיע לידי המנגנון הבירוקרטי, עבור שירותים שבמדינות מתועשות, - ניתנות בחינם. עובדה זו, בצירוף העובדה, שעובדי ממשלה זוכים לקביעות ולפנסיה ממשלתית, גרמה לכך שרוב האוכלוסיה רואה בעבודות ממשלתיות את מסגרת העבודה האולטמטיבית, והם מוכנים לשלם שוחד בכדי לזכות בעבודות אלו. גם עבור עבודה בצבא ובמשטרה משלמים שוחד... אינדונזיה הפכה להיות אחת המדינות המושחתות ביותר באסיה.

בניגוד לשחיתות ברבות ממדינות אפריקה, - השחיתות בתקופת סוהרטו, היתה פרודוקטיבית. מאחר ונאמניו של סוהרטו היו מקבלים נתחים לא קטנים מרווחיהם של הפרויקטים השונים, היה להם אינטרס רב לקדם אותם, וכך חברות זרות זכו לתקופת עדנה, לא מפתיעה, בידי משטר דיקטטורי מושחת הנתמך ע"י ארה"ב.

מאז התמוטטות הדיקטטורה, נעשו מאמצים רבים, אך לא מספיקים, כדי להילחם בתופעת השחיתות. בתחילה, הביאה מלחמה זו בשחיתות, לידי שיתוק כלכלי כמעט, - מאחר והבירוקרטיה לא ידעה כיצד לנהל את המדינה ללא שחיתות... וחששה מאישום בשחיתות אם ימשיכו לפעול כרגיל...

מהר מאוד נרגעה הבהלה, - והשחיתות חזרה לתפארתה, אך לא לפרודוקטיביות שלה... שכן, כעת, ראשי המדינה כבר לא יכלו להיות מושחתים בריש-גלי. העיתונות האינדונזית החופשית והמגוונת תגלה אותם...

נוצר מצב בו קיימת שחיתות פחותה מימי סוהרטו, אך הכלכלה מתקדמת בקצב איטי בהרבה מאשר בתקופתו...

למרות זאת, לאור המחירים הגבוהים של אוצרות הטבע של אינדונזיה, בשנה שעברה, - חל זינוק משמעותי בתל"ג של אינדונזיה. כך, שאינדונזיה לא חוותה את המשבר הנוכחי באופן חמור מדי, לפחות לעת עתה.

הבחירות לפרלמנטים אתמול

אתמול, התקימו פה הבחירות הדמוקרטיות בפעם השלישית מאז נפילת הדיקטטורה. באינדונזיה הדמוקרטית הוחלט על בחירות נפרדות לפרלמנטים, ובחירות נוספות מאוחר יותר לנשיאות.

בכל מערכת בחירות, מוכנסים עוד מספר אלמנטים דמוקרטיים חדשים, בקצב מסחרר. הפעם, הכללים קובעים בין השאר ש:

· הבחירות הן גם אישיות, ולא רק מפלגתיות. כל אזור בוחר את נציגיו, ולא רק את המפלגה.

· 30% לפחות, מהרכב כל רשימה לפרלמנטים חייב להיות מאויש על ידי נשים.

· המועמדים לנשיאות, חייבים לרכוש את אימונן של מפלגות שקיבלו לפחות 20% מהקולות או 25% מהמנדטים בפרלמנט, כדי להתמודד בבחירות לנשיאות.

· גם אינדונזים החיים בחו"ל רשאים להצביע (כ- 1.5 מיליון אזרחים).

· אחוז החסימה עומד על 2.5%.

נושא מעניין, מנקודת מבט ישראלית, הוא יחסי דת ומדינה במדינה המוסלמית הגדולה ביותר בעולם.

ישראל המתקדמת, ש-75% מאוכלוסיתה הם יהודים, - מגדירה עצמה כמדינה יהודית, החוגגת רק את חגי ישראל. שאר 25% אזרחי ישראל הלא-יהודים, - אמורים להשלים עם עובדה מצערת זו.

באינדונזיה, 86% מוסלמים, 9% נוצרים, 3% הינדו, 2% בודהיסטים. למרות זאת, אינדונזיה מכירה בחגים של המוסלמים, הנוצרים, ההינדים, הבודהיסטים, והקונפוציאנים כחגיה הלאומיים של אינדונזיה. אינדונזיה היא מדינת כל אזרחיה, שלא כמו ישראל...

כמובן, שישנם מפלגות איסלמיות, שכמו המפלגות הדתיות היהודיות בישראל, מעונינים שדת הרוב תקבל זכויות יתר בפוליטיקה. חלקן היו רוצות להכריז על אינדונזיה כעל מדינה מוסלמית בעלת מיעוטים דתיים שונים. מפלגה איסלמית אחת אף מעונינת בהחלת חלק מחוקי השריעה במסגרת חוקי המדינה. כמו בהרבה מדינות מוסלמיות, המפלגות הדתיות מתהדרות בחברי פרלמנט נקיי כפיים באופן יחסי.

אולם, הציבור האינדונזי אמר את דברו פעם אחר פעם, ונתן זו הפעם השלישית ברציפות פחות מרבע מהקולות לכל המפלגות הדתיות ביחד!!!.

את שאר 75% מהקולות מחלקות בינהן מפלגות חילוניות. יש לציין, שרוב מוחלט שבמוחלט מאזרחי אינדונזיה רואה עצמו כדתי. למרות זאת, בחיים הפוליטיים אין הם רואים צורך לערב את הדת.

3 המפלגות הגדולות שזכו ביחד ב-50% מהקולות, הינן מפלגות חילוניות.

הבחירות לנשיאות

בין מועמדי המפלגות החילוניות לנשיאות ,לבחירות שיערכו ביולי הקרוב, ישנם מספר גנרלים בעלי עבר עשיר בתחום הפרת זכויות האדם.

בדומה לישראל, גם כאן, יש חסינות לגנרלים המואשמים בהפרה חמורה של זכויות האדם.

מבחינת ישראל, הבעיה היא, שהנשיא הנוכחי,יודהויונו, שמפלגתו החילונית (המפלגה הדמוקרטית) היא הגדולה ביותר (שעלתה מ-7.5% בבחירות הקודמות ל-20% עכשיו), בחרה לה כבעלת ברית את PKS (שזכתה ב-7.5% כמו בבחירות הקודמות), המפלגה האיסלמית הגדולה והקיצונית ביותר...

גם בבחירות הקודמות לנשיאות היתה PKS בעלת בריתו של יודהויונו. וגם עכשיו, כמו אז, בהתאם להסכם התמיכה בו, - יודהויונו מתחייב לתמוך במאבק הפלשתינאים ולא לקדם שום קשרים פוליטיים או אחרים עם ישראל.

הבחירות לנשיאות יערכו ביולי השנה. יודהויונו ימשיך להיות הנשיא הנבחר של אינדונזיה, אם לא יקרה שום דבר בלתי צפוי. בכך, הוא אמור להכניס יציבות למשטר הדמוקרטי של אינדונזיה, שהחליף 4 נשיאים בין השנים 1998-2004.

הישגיו של הנשיא יודהויונו הינם מתונים, כיאה לתרבות המקדשת את המתינות. באינדונזיה, לא תיתקלו, כמעט, באדם המרים קולו, לא על זר, קרוב, או על ילד. לא תיתקלו כמעט בילד סורר, ובאב מכה. פוליטיקאים אינדונזים לעולם לא ישאו נאומים מתלהמים וחוצבי להבות...

למרות כל זאת, אינדונזיה תרמה לאנושות את המושג ' לרוץ אמוק'. תופעה מפחידה מיוחדת במינה, של היסטריה תוקפנית המונית. משתתפיה, היו בוודאי יוצאים זכאים בדין במערב עקב היותם במצב של "אי-שפיות זמנית". למזלם, ולמזלם של קורבנותיהם המזדמנים, תופעה זו הינה מאוד חריגה, ומתרחשת אך ורק במצבי משבר קשים, ובעקבות מתח עצום שמצטבר במשך שנים בין אלמנטים בחברה האינדונזית, ומתפרק בעוצמה פראית כברק, במקום בו הבעת רגשות שליליים הינה בגדר טאבו בחיי היום-יום.

יודהויונו, גנרל לשעבר, בעל חינוך אמריקאי מסוים, שיפר באופן מתון את הכלכלה, רמת הבטחון האישי, נילחם במתינות בשחיתות, חתם הסכם שלום עם המורדים בחבל אצ'ה. נתן אוטונומיה חלקית לילידי פפואה, ונילחם במתינות בטרור האיסלמי. משנת 2006, לא היה שום פיגוע מוסלמי באינדונזיה, לאחר שבשנים 1999-2006 התרחשו יותר מעשרה פיגועים, בינהם רבי נפגעים.

אינדונזיה כיום היא המדינה הדמוקרטית ביותר בארגון המדינות של דרום מזרח אסיה, בה חבירות גם: סינגפור, פיליפינים, תאילנד, מלזיה, ברוניי, מיאנמר, לאוס, ויטנאם וקמבודיה.

לישראלים, בעלי דיעות קדומות, קשה לתפוס זאת: אינדונזיה היא גם המדינה המוסלמית הגדולה ביותר בעולם. עובדה זו מפריעה לא מעט לסטיגמה שיצרו ישראלים רבים לגבי אפשרות הקיום של משטר דמוקרטי בחברה מוסלמית.

נכון, לאינדונזיה יש הרבה מה ללמוד מישראל, - או יותר נכון, מאותן תרבויות גבוהות מהן שאבה ישראל את המיטב שבתרבותה. על כך אני כותב יום-יום לידידי האינדונזים. ימים יגידו. אינדונזיה המוסלמית מתקדמת בקצב שלה...

(המאמר הופיע ב- www.scoop.co.il)


אין תגובות:

פרסום תגובה