שלום ובטחון!
כל עם רוצה שלום ובטחון. השאלה רק באילו תנאים.
ממשלת ישראל רוצה תמורת שלום רק המשך השליטה על כמה שיותר קרקעות שהיו שייכות לאבותינו לפני אלפיים שנה ונמצאות בשטחים שנכבשו ב-1967. וההצדקה? – החזרת האדמות שנלקחו מאיתנו בכוח תוך כדי הגליית אבותינו ממולדתם, ועכשיו באנו 'לגאלם'. ובכן, סתם בשביל הצדק ההיסטורי, בניגוד לדעה הרווחת, רוב היהודים לא עזבו את ארץ הקודש בתקופה הרומית בגלל הגליה (בניגוד לימי בית ראשון) אלא בגלל שברחבי האימפריה הרומית החיים היו טובים יותר. בנוסף יש לציין שרוב גולי בית ראשון אף לא טרחו לעלות לישראל מבבל כל ימי בית שני כי גם בבבל החיים היו טובים יותר... . ואגב, מעניין מה היה קורה בעולם אם כל עם היה חושב שזכותו להחזיר את העולם או חלק ממנו כמה מאות או אלפי שנים אחורה לפי רצונו...
ממשלת ישראל 'רודפת השלום' לא הייתה מוכנה לקיים משא ומתן עם ערפאת מאחר והוא בחר בטרור וישראל לא מוכנה לדבר תחת איומי טרור. ומדוע ממשלת ישראל לא מוכנה לדבר עם בשאר אל-אסאד הסורי על שלום למרות שאין טרור מסוריה? - כי אין טרור מסוריה, אין אלימות בגבול הסורי, אז מה בוער?
רק פתאים ואינטרסנטים (דוגמת ארצות הברית) מקבלים את טיעוני ישראל. ממשלת ישראל לא מוכנה לדבר שלום עם הפלשתינאים והסורים כי היא יודעת שתצטרך להיפרד מכל השטחים שכבשנו ב-1967. נקודה.
תוכנית 'ההתנתקות' נועדה כפי שפורסם להוות אלטרנטיבה לתהליך השלום. ישראל תפנה שטחים שאין היא יכולה להגן פוליטית על החזקתם בידיה לאורך זמן, ובה בעת תספח לשטחה באמצעות גדר ההפרדה את כל גושי הקולוניות (בעברית: מושבות) היהודיות שנוצרו בניגוד לרוח החוק הבינלאומי.
מה הבעיה אם כך? – שחוץ מאשר הרבה שכנוע עצמי שהרעיון יעבוד – אין כאן כלום. הרעיון הזה יצליח בערך כמו הצלחת דרום אפריקה בהקמת מדינות החסות לשחורים.
השתתפתי לאחרונה בסימפוזיון ישראלי-פלשתינאי בו השתתפו פלשתינאים המאמינים באי-אלימות כדרך הלגיטימית להשגת יעדים פוליטיים (כן, יש דבר כזה...). אחד המשתתפים הפלשתינאים אמר שם שתוכנית ההתנתקות שיבשה את ניסיונות השכנוע שלו בחברה הפלשתינאית. החברה הפלשתינאית רואה ביציאה החד-צדדית של ישראל מרצועת עזה אות של חולשה, וניצחון לטרור. גם הציבור האמריקאי ברובו רואה את ההתנתקות כפרס לטרור.
האם זו הדרך לקרב את הסכסוך בינינו לבין הפלשתינאים לסיומו הטוב? – הפלשתינאים הבינו מזמן שישראל לא באמת רואה בשלום ערך (אין הבדל בעניין זה בינינו לפלשתינאים). הם יודעים שכל תהליכי השלום והנסיגות של ישראל מאז הסכם השלום עם מצרים ועד 'ההתנתקות' נבעו מחולשה ומעייפות החברה הישראלית ממלחמות, ולא בשל הכרה שהשלום או צדק הם ערכים שכדאי להקריב עבורם. מי שנותן לאויבו מקצת ממבוקשו רק כי נשבר לו מהרוגים ופצועים, - אל יתפלא אם התוצאה תהיה אורגיית דמים מוגברת עד שהאויב יבוא על סיפוקו המלא.
מה לעשות עכשיו? – לעצור את תהליך ההתנתקות? – לא!, הנזק ב'התנתקות' נעשה בעצם קבלת ההחלטה. ישראל צריכה מנהיגות אחרת, מנהיגות הומניסטית, אוהבת אדם, שתראה בשלום, צדק, הגינות ואנושיות ערכים נעלים. מנהיגות שתפעל לטובת העם היהודי בארצו, אך לא על חשבון טובת העם הפלשתיני. מנהיגות בעלת שאר-רוח מוסרי ויושרה, שתוכל לשנות את כללי המשחק הפוליטיים באזור מ-"משחק סכום אפס" ל-'Win-Win Solution'. מנהיגות כזו כשתימצא, - תוכל להביא לשלום בין עמי הארץ הזו. עד אז, דומה שנגזר עלינו לחיות בצל פוליטיקת הסכסוך האלימה והקטנונית.
חבל, מאחר ובצד הפלשתינאי יש היום פרטנר, אך במצבו הנוכחי של הסכסוך, הוא חסר כוח. הכניעה הישראלית לטרור מחזקת את כל התומכים בטרור, ומדיניות הענישה הקולקטיבית רבת השנים של ישראל, מחלישה את כוחו ואת כוח מחנה השלום בחברה הפלשתינית. התוצאה היא עידוד הטרור הניזון ממילא משנאה בת מאה שנים ל'קולוניאליסטים' (מתיישבים) הישנים-חדשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה