אם ישראל הייתה רוצה בשלום אמיתי, בגובה העיניים, מתוך אהבת אדם כנה, היא הייתה מציעה לעמים השכנים הצעות הוגנות ואנושיות.
ישראל משדרת בשפת הגוף לכל העולם, כי אם החמאס יכיר במדינת ישראל, ייטוש את הטרור וכו’ – הוא יהפוך להיות פרטנר לגיטימי למשא ומתן לשלום. מי מאתנו היה בוחר כשותף ראוי, אדם שהסכים רק לאחר לחץ מסיבי, שלא לחסל אותו ואת משפחתו? קשה להבין עד כמה הצבור הישראלי לא מבין לאיזה מצב פתטי הוא הגיע מהשאיפה האגוצנטרית העייפה והנואשת שיניחו לו לחיות כרצונו במזרח התיכון.
בינתיים, ישראל הצהירה שהחמאס הוא ארגון טרור ולכן יש להחרימו. וזאת בניגוד לפתח? ומה עם גדודי אל אקצה? לאיזה מפלגה שייך מרואן ברגותי? עד כמה משאת הלב מסמאת את המחשבה.
ובאשר לויתור על מחיקת סעיף "השמדת ישראל" מהאמנה של החמאס; מתי הליכוד או הדתיים הלאומיים ויתרו באופן רשמי על "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן"? האם בכך שהם רואים בירדן חלק מ"ארץ ישראל" בעבר ובעתיד הפכו המפלגות הללו ללא לגיטימיות?
מספיק עם ההיסטריה הפתטית. אין מה לעשות כעת. הפלשתינאים, באופן דמוקרטי ראוי לציון, בחרו בחמאס להנהיגם. כל ניסיון ישראלי, עלוב ככל שיהיה להחזיר את המצב לקדמותו, רק ירע את מצבנו האומלל.
ישראל הביאה את זה על עצמה, ועליה לשאת בתוצאה בכבוד. עשרות שנים של יחס גזעני ומשפיל כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל ובשטחים הכבושים עשו את שלהם. בעוד הפלשתינאים מתבשלים ומתפוצצים בתא לחץ ישראלי, השומרים הישראלים התעייפו. לא רדיפת שלום הביאה להסכמי שלום עם שכנינו, אלא חולשה. ודווקא החולשה שלנו היא שחיזקה את הקיצוניים בצד השני.
התנתקויות חד צדדיות, בדיוק באותם שנות כיבוש בהן מופעל טרור מתפרשות כצעד של חולשה, שבינו לבין שאיפת שלום כנה אין ולא כלום. גם הסכמי שלום עם מנהיגים מושחתים ללא התייחסות לרצון העמים, אינם מעידים על רצון בטובת עמי האזור. רק רצון ישראלי אמיתי לחיות חיי אחווה הוגנים ומכובדים במזרח התיכון יוכלו לשנות את המצב.
ואם ישראל הייתה רוצה בשלום אמיתי, בגובה העיניים, מתוך אהבת אדם ואחווה אנושית, היא הייתה מציעה לעמים השכנים הצעות הוגנות ואנושיות. לדוגמה:
ישראל הייתה מודיעה שהיא מוכנה להחזיר לעם הסורי את הגולן, לאחר שסוריה תהפוך לדמוקרטיה המקפידה על שמירת זכויות האדם של אזרחיה, ולאחר שבמשאל עם דמוקרטי, יכיר העם הסורי בישראל בגבולות 1967.
או שישראל הייתה מודיעה לעם הפלשתיני שהיא מכירה באחריות ל"נאקבה" ובאחריות להפלייתם לרעה של הפלשתינאים שנשארו בשטחי ישראל. כמו כן תודיע ישראל שהיא מוכנה לחזור לגבולות 1967 ולשלם פיצויים לעקורים, למגורשים, ולכל החפים מפשע שנפגעו מפעולות מלחמתיות לא זהירות. בתמורה היא תדרוש הכרה פלשתינאית בהרג ישראלים חפים מפשע. סכום הפיצויים שהפלשתינאים יצטרכו לשלם לנפגעי פעולות האיבה החפים מפשע הישראלים יקוזז מהפיצויים שישראל תשלם לנפגעים החפים מפשע הפלשתינאים. הסכם השלום חייב יהיה לעבור ברוב מוחלט במשאל עם בקרב שני העמים.
אף אחת מהמפלגות הגדולות לא מתכוונת להגיע לפתרון אנושי, הוגן וצודק. נקווה שלפחות לא ירעו את המצב באמצעות ניסיונות כפייה נואשים לשנות את עמדתו המוצהרת של החמאס, או לחילופין בהגברת הדיכוי הגזעני והקמת יישובים בישראל ובשטחים בסגנון האפרטהייד.
(המאמר הופיע ב- www.scoop.co.il)
